מספר צווי הבטיחות בענף הבנייה צנח ב-50% בשנתיים אך מספר הנפגעים לא ירד

דווקא בשנה שבה הגיעו נתוני הבנייה לשיא, עם יותר מ-70 אלף התחלות בנייה וכ-165 אלף דירות בבנייה פעילה, חלה צניחה משמעותית בכמות צווי הבטיחות שמוציאים מפקחי הבטיחות באתרי הבנייה. כך עולה מבדיקה שערך " מרכז הנדל"ן " לנתוני מינהל הבטיחות בזרוע העבודה של משרד הכלכלה. 

כך למשל, בספטמבר ואוקטובר השנה ניתנו בסך הכל 338 צווי בטיחות על ידי פקחי המינהל באתרי הבנייה בארץ - נתון המשקף ירידה של 18% לעומת התקופה המקבילה בשנה שעברה, שבה ניתנו 411 צווי כאלה. בדיקת מספר הצווים שניתנו מתחילת השנה מצביעה על צניחה חדה אף יותר. 2,168 צווי בטיחות ניתנו בינואר עד אוקטובר - כמעט 30% פחות לעומת 3,077 הצווים שניתנו בתקופה המקבילה ב-2021, ופחות ממחצית ממספר הצווים שניתנו בתקופה הזו ב-2020, שהיה 4,364.

קשה לחשוב על הסבר מניח את הדעת לירידה של 50% בכמות הצווים בתוך שנתיים, במיוחד לאור העובדה שכמות הבנייה כאמור דווקא עלתה. במספר מפקחי הבטיחות לא חל שינוי של ממש, ויש כיום 60 כאלה - בדיוק כמו בשנה שעברה, וקצת פחות מב-2020, שבה היה מספרם 75. גם הסבר שלפיו חל בשנתיים האחרונות שיפור דרמטי ברמת הבטיחות באתרים, ולכן מספר הצווים ירד, לא נשמע סביר. שיפור שכזה, ככל שהוא קיים, יכול היה להסביר ירידה מתונה של 10%-15% במספר הצווים - לא 50%.

אינדיקציה טראגית נוספת לכך שברמת הבטיחות לא חל שיפור של ממש היא שגם במספר הנפגעים באתרי הבנייה לא חל שינוי של ממש. בעוד שב-2021 היה מספר ההרוגים בתאונות העבודה באתרי הבניה 32, כיום מניין ההרוגים לשנה הנוכחית, כחודש ושבוע לפני סיומה, הוא 31.

"מספר ההרוגים - פי 2 מהממוצע במדינות האיחוד האירופי"

לדברי ד"ר הדס תגרי, פעילה ותיקה קידום הבטיחות בענף הבנייה ומנהלת הקבוצה למאבק בתאונות בניין ותעשייה, ההסבר נעוץ בירידה ברמת הפיקוח. "כשאני רואה ירידה של 50% במספר צווי הבטיחות בתוך שנתיים, ומצב הבטיחות מבחינת הרוגים לא השתנה, אני מבינה שהירידה לא נובעת משיפור במצב הבטיחות אלא מסיבות אחרות. היתה ירידה במספר המפקחים באתרי הבנייה. לפני שנתיים היו 75 מפקחי בטיחות בנייה, ואילו כיום מספרם הוא 60. לא ברור מה הסיבה לירידה, כי יש תקנים לא מאוישים.

"עוד סיבה היא היעדר מדיניות, הגורמת למפקחים ללכת לאן שנוח ולא לאן שצריך. אין תוכנית עבודה, וכל מפקח פועל לפי שיקול דעתו. המפקח עושה לעצמו תוכנית שיכול להיות שהיא טובה ואולי היא טובה פחות. יש אזורים שנגישים פחות גיאוגרפית, יש אזורים שיש בהם פחות שיתוף פעולה ואלה בעיות אמתיות שצריך לטפל בהן. הראינו שהיקף פעילות האכיפה ביישובים ערביים נמוך בהרבה פר אתר מדווח מאשר ביישובים יהודיים".

לכן, לדבריה, עולה הצורך הדחוף בגיבוש מדיניות ברורה יותר: "חייבת להיות תוכנית שאומרת לאן הולכים המפקחים. אם בא מפקח והאתר בטוח ואין מקום להטיל צו, זה המצב האידיאלי ואין מה לבוא לאתר הזה אחרי חודשיים שוב. אם האתר לא בטוח, כמובן שצריך לחזור אליו גם חמש פעמים. המסקנה שלי היא שלא הולכים למקומות הנכונים".

לטענת תגרי, גם כיום, שנים לאחר התעוררות המודעות הן בציבור והן בממשלה למצב הבטיחות הקשה בענף, המצב עדיין רחוק מלהשביע רצון: "מצב הבטיחות באתרי בנייה בישראל רע מאוד", היא אומרת. "מספר ההרוגים בישראל לא יורד מעשרה לכל 100 אלף עובדים. לעתים הוא גבוה יותר - פי שניים מהממוצע במדינות האיחוד האירופי, ופי חמישה ממדינות עם סטנדרטים גבוהים הרבה יותר, כמו בריטניה, הולנד, גרמניה ומדינות סקנדינביה".

מזרוע העבודה במשרד הכלכלה נמסר בתגובה: "מדיניות האכיפה של מינהל הבטיחות בזרוע העבודה היא אפס סובלנות להפרות של תקנות וחוקי הבטיחות לעובדים בישראל. מפקחי מינהל הבטיחות מסיירים מדי יום באתרי בנייה ומטילים צווים, כולל צווי סגירה ועיצומים כספיים. קבלן שמפר באופן שיטתי את הוראות הבטיחות, אף מוגש על ידינו לרשם הקבלנים להמשך מיצוי הדין מולו.

"מינהל הבטיחות מאייש כיום תקני פיקוח נוספים, וזאת בכפוף לאישור הנציבות ולתקציבים. הצעדים כוללים כאמור מדרג אכיפה קשוח ובלתי מתפשר. בשנתיים האחרונות נסגרו כ-5,000 אתרי בנייה ונשללו רישיונות של קבלנים עקב צווי מינהל הבטיחות. כמו כן, מתקיים שיתוף פעולה הדוק עם יחידת פלס המשטרתית, שבה יושבים חוקרי מינהל הבטיחות, בחשיפת פרשיית רחבות היקף וחקירת תאונות עבודה רבות".