כשהחובות החלו להצטבר החייב העביר את דירתו "במתנה" לאביו. זה מה שקבע ביהמ"ש

עסקת מתנה במקרקעין היא עסקה שבה צד אחד מעביר לצד השני את זכויותיו בנכס מסוים, ללא תמורה כלשהי. על פי הפסיקה, על הצד הטוען כי עסקת המתנה נעשתה באופן כוזב, מוטלת רמת הוכחה מוגברת והצגת ראיות משכנעות לשם ביסוס הטענה. במאמר זה, נסקור את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שדן בסוגיית עסקת מתנה להעברת דירה בין בן לאביו, בזמן שהבן מצוי בהליכי חדלות פירעון.

נסיבות המקרה:

חברת ביטוח הגישה תביעה להכרה בכך שפלוני שאמו הלכה לעולמה, הינו בעלים של מחצית הזכויות בדירה שהייתה בבעלות הוריו, וזאת על בסיס תביעת חוב שהגישה נגדו במסגרת הליכי הוצאה לפועל. הדירה אומנם הייתה רשומה על שם הקבלן שבנה את הדירה, אולם נרשמה הערת אזהרה לטובת הורי הבן, ועל פי צוואת המנוחה היא הורישה את חלקה בדירה לבנה. במסגרת בקשה לדחיית התביעה על הסף שהגיש הבן, טען הבן כי העביר את הזכויות בדירה לאביו במתנה. הבן הוסיף ותיאר כי המתנה לא הושלמה ברישום, אולם תצהירי ההעברה דווחו לרשויות המס. החברה השיבה לבקשה לדחיית התביעה על הסף, וטענה כי בנסיבות בהן המתנה לא הושלמה ברישום, הרי שמדובר בזכות חוזית של האב מול זכות קודמת בנכס מכוח עיקול, ומשכך, זכותה של החברה גוברת על זכות האב. האב טען מצידו כי עסקת המתנה שרירה וקיימת, ודווחה לשלטונות המס, ועל כן הדירה שייכת לו ולא לבן.

לטענת החברה, האב ובנו רקמו מזימה להברחת הרכוש אותו הורישה האם המנוחה לבנה, ועסקת המתנה נעשתה בסמוך לתקופה בה החלו להיפתח תיקי הוצל"פ שונים נגד הבן, במטרה לחמוק מנושים. לצורך חיזוק טענתה בעניין הברחת הרכוש, טענה החברה, כי חרף המצג בדבר הנתק, כביכול, שבין האב לבנו, שהאב והבן מציגים - האב ציווה את הדירה בצוואתו לבנו; כי הבן נושא בתשלומי המשכנתה; כי הבן הוא זה שמתגורר בפועל בדירה, וכי תביעת הפינוי שהגיש האב נגדו, נעשתה אף היא באופן מלאכותי ולמראית עין בלבד. נוסף לכך, מהעדויות ומהראיות שהונחו בפני בית המשפט עלה, כי אכן דובר בעסקת מתנה, אולם עסקה זו לא הושלמה ולא בוצעה העברת בעלות בדירה על שמו של האב.

מנגד, טען האב כי בנו ויתר באופן וולונטארי על הדירה, ללא כל אלמנט של כפייה מצדו. האב הוסיף לטעון כי אמנם עסקת המתנה לא הושלמה והסתיימה ברישום בלשכת המקרקעין, אולם יש בידיו ראיות מספקות המעידות על כך שהדירה בבעלותו, ובין היתר, דרישות שקיבל מהעירייה לתשלום ארנונה. לטענתו, בינו לבין בנו שורר נתק, והבן מתגורר בדירה ללא רשות, ולפיכך הוא הגיש תביעה לפינויו מהדירה. האב אף טען במהלך הדיון, בשונה מתצהירו, כי בנו חייב לו כסף, ולכן השיב לו את החוב באמצעות הדירה.

החלטה:

מהתצהירים שצירפו האב ובנו לצורך הוכחת עסקת המתנה, עלה כי הבן העביר את הזכויות בדירה לאב כ-5 חודשים עובר למועד הגשת התביעה הכספית שביסוד הליך הגבייה. משכך, נקבע כי הנטל להוכיח שהעסקה נעשתה למראית עין מונח על כתפי הטוען לכך, קרי, על החברה. ומאחר שטענה בדבר קיומו של חוזה למראית עין עשויה לייחס מרמה או מצג כוזב לאדם שהטענה מופנית כלפיו, על הטוען לכך מוטלת רמת הוכחה מוגברת והצגת ראיות משכנעות לשם ביסוס הטענה. קביעה בעניין זה תיעשה על בסיס הראיות המוצגות בפני בית המשפט, לרבות ראיות נסיבתיות והתנהגות הצדדים המעידה על יחסם לחובות ולזכויות שנקבעו בעסקה הנבחנת.

בית המשפט ציין כי התרשם שבמקרה דנן עסקת המתנה לא שיקפה את רצונם האמיתי של הצדדים, ואכן נעשתה למראית עין, מתוך מטרה למנוע מנושים לגבות את החובות שצבר כלפיהם הבן. בית המשפט מנה מספר טעמים אשר לטעמו מבססים את עמדתו זו: ראשית, הבן התגורר בדירה מספר שנים, ואף שילם עבורה את תשלומי המשכנתה. נוסף לכך, הבן לא הסביר מדוע העניק את הזכויות שירש מאמו לאביו, ומדוע הוא משיב לו את הזכויות עליהן מחל האב, במיוחד בתקופה בה החלו להצטבר חובותיו בהוצאה לפועל. מה גם שניסיונות האב להסביר כי מדובר למעשה בתשלום שחב לו הבן עומדים בסתירה לתצהירים שהוגשו לרשויות המס, במסגרתם נטען כי הדירה ניתנה במתנה. בנוסף, האב לא פעל לסילוק בנו מהדירה במשך עשור, עד שנפתח ההליך הנוכחי.

בית המשפט קבע, כי העובדה שהאב ערך צוואה בה ציווה להוריש את הדירה לבנו, עמו הוא מצוי לכאורה בסכסוך, מלמדת כי אין כל תכלית למתנה שניתנה אלא מראית עין בלבד, למען מילוטה מנושי הבן, תוך הבטחת השבת הזכויות בעתיד באמצעות הצוואה. מה גם שהבן היה מודע לקיומה של הצוואה ולתוכנה, ואף הכחיש את הנתק מאביו.

על יסוד כל האמור, קבע בית המשפט כי החברה עמדה ברף המוגבר הנדרש להוכיח כי עסקת המתנה נעשתה למראית עין בלבד, ומשכך העסקה בטלה ולא ניתן להעביר על פיה זכות קניינית לאב.

(הפ (נצ׳) 74126-11-20 כלל חברה לביטוח בע״מ נ׳ שארלי בולוס).

הכותבת עו"ד סיגל מיכאלי ממשרד גינדי כספי ושות ', המתמחה בנדל"ן תכנון ובניה.  בסיועו של יוסף מינץ (טרום מתמחה).