מהלך השבוע: כשהמגזר העסקי כולו מתאחד סביב מטרה משותפת

"מועצת המאה" התאגדות המאגדת תחתיה שורה של ארגונים כלכליים ואזרחיים, פרסמה השבוע מסמך דרישות המופנה לכלל ראשי המפלגות בישראל בדרישה שיכניסו אותו למצעיהן לקראת הבחירות הקרובות, על מנת שבשנת המאה לקום המדינה (2048),ישראל תהיה מדינה מתפקדת בעלת כלכלה חזקה. מדובר בהתאגדות מרשימה למדי של כל ארגוני הגג הכלכליים בהם התאחדות התעשיינים, התאחדות הקבלנים, איגוד לשכות המסחר, איגוד ההיי-טק הישראלי ועוד, לצד שורה של גופים ציבוריים בהם מרכזי השלטון המקומי והאזורי והתאחדות הסטודנטים.

במסמך מתארים הארגונים את מה שרואה כל מי שעיניו בראשו: ישראל אינה מדביקה את הפער בין היקף הפיתוח הנדרש ובין הגידול באוכלוסייתה, שמספרה צפוי להגיע ל-17 מיליון איש בשנת המאה, ולכן נמצאת בדרך לאסון. זאת בין היתר בשל התמקדות חייה הכלכליים סביב מטרופולין אחד ויחיד – תל אביב. ובעוד עלויות המגורים באזור זה מרקיעות שחקים ומרוששות את תושבי המטרופולין, מי שידו אינה משגת נדחק אל אזורי הפריפריה, בהם לא ניתנות לו הזדמנויות תעסוקה שוות ומצבם של השירותים הציבוריים כגון רפואה וחינוך פחותה.

הדרישה לפיכך היא כי המדינה תפעל מיידית לכינונן של שתי ערי מטרופולין חדשות, בגליל ובנגב, על כל המשתמע מכך – מאות אלפי יחידות שיור, יצירת מאות אלפי משרות, השקעות בתשתיות ובשירותים ציבוריים ועוד. איני יודע אם כבר קרה בעבר ששורה כה ארוכה של גופים, אשר רבים מהאינטרסים שלהם סותרים ואשר בחיי היום-יום מתעמתים סביב לא מעט נושאים, מתאחדים כך סביב נושא מסוים. מדובר ללא ספק במחזה מרשים, אשר לצד הדאגה מהאתגרים העצומים העומדים לפנינו, מעורר גם לא מעט אופטימיות – שיש בחברה שלנו כוחות שתחת ההנהגה הנכונה יידעו לרתום את עצמם למשימות בקנה מידה לאומי.

היוזמה גם מוכיחה שמעבר לאינטרסים הכלכליים המיידיים והשאיפה לרווחים, שהם חלק בלתי נפרד מכל עסק באשר הוא, קיימת במגזר העסקי גם אחריות לעתיד הכלכלה הישראלית לטווח הארוך. את הדברים הללו למרבה הצער, יהיה קשה להגיד על רוב מקבלי ההחלטות בדרג הפוליטי. יש לקוות כי פנייה זו תהווה עבורם קריאת השכמה.