תוכנית להרחבת דירות בבני ברק בוטלה בהחלטה של ועדת ערר מחוזית

ועדת הערר המחוזית ביטלה תוכנית להרחבת דירות קיימות בבני ברק שאושרה בוועדה המקומית. ההחלטה התקבלה בעקבות ערר שהגישה דיירת בבניין. התוכנית היתה נקודתית, בבניין ששוכן ברחוב רבי יהושע בעיר. הוועדה קבעה כי בשל העובדה שיש קיר משותף עם בניין אחר, והתוכנית לא הוגשה על ידי לפחות 33% מהדיירים בכל אחד מהבניינים, לא התקיים אחד מתנאי הסף של חוק התכנון והבנייה .

בערר טענה העוררת כי התוכנית מגלמת בקשה "לבטל את הרישום של דירתנו כיחידת דיור חוקית, אף שכל שטח הדירה בנוי בהיתר, וזה על ידי רישום שגוי של מספר יחידות דיור קיימות... ולא ייתכן לאשר תוכנית שכזו עד שתתוקן כראוי". בלב ההתנגדות יש טענה לעריכה קלוקלת של התוכנית, הכוללת מידע משובש, כמו מספר יחידות דיור - 20 לטענתה, לעומת 19 כפי שנכתב בתוכנית. 

בדיון בוועדה המקומית, נדחתה התנגדות העוררת מכמה נימוקים: הבנייה המבוקשת אינה פוגעת במתנגדת, וההרחבות המבוקשות הן מעל דירת המתנגדת, שכבר הרחיבה את דירתה. בתגובת הוועדה המקומית לערר נטען כי התוכנית לא כוללת שינויים בקומת הקרקע, שבה מצויה דירת העוררת, אלא הרחבות בקומות העליונות בלבד. בנוסף, לערר רצו להצטרף שכנים נוספים, אך הם לא הגישו התנגדות ולא צורפו כצדדים. בהיוודעות חזותית (דיון משפטי בשיחת וידאו) בערר, הסבירה אדריכלית הוועדה המקומית, רות מוזס, שהסיבה לשוני בין מספר יחידות הדיור שמופיע בתוכנית למספר היחידות בפועל היא טעות סופר. בנוסף, הוועדה המקומית הבהירה כי בניגוד לטענות, אין קשר בין התוכנית נשואת הערר לחששות העוררים לעניין רישום דירתם. 

בפסק הדין של ועדת הערר נכתב כי "הוראות תקנות התכנון והבנייה (בעל דירה הרשאי להגיש תוכנית בבית משותף), קובעות שלצורך הגשת תוכנית בבית משותף שעניינה הרחבת דירות, די שיגישו אותה 33% מבעלי הדירות. ואולם בענייננו עסקינן בשני בתים החולקים קיר משותף, המצויים על שתי חלקות נפרדות, ושאינם רשומים כבית משותף אחד. אשר על כן, נדרשת הסכמתם של 33% מבעלי הדירות לפחות מכל אחד מהבתים. כך מורה אותנו הדין. כך אף מורה אותנו השכל הישר".

לפי החלטת ועדת הערר, במקרה הנ"ל, לא התקיים תנאי הסף בהתאם לסעיף 61א(ב)-(ב1) לחוק התכנון והבנייה, משום שלא הוצגו 33% משני הבתים כנדרש ,ותחת זאת הוחתמו אף בעלי זכויות מהבניין הצמוד, ברחוב רבי יהושע 11. מסיבות אלה, ועדת הערר מצאה לנכון להורות על ביטול התוכנית המופקדת כפי שהוגשה. 

בהחלטה נכתב כי "לא מצאנו לנכון לדון ביתר הטענות, ובכלל זה טענות בדבר טעויות שנפלו בתוכנית. כן מצאנו מקום להעיר, גם אם בשולי הדברים, לעניין התנהלות הוועדה המקומית, שלא הקלה על בירור העניין שבפנינו".