בית המשפט העליון דחה את ערעור עיריית חדרה נגד YBOX

בית המשפט העליון בראשות השופט אלרון דחה את ערעור עיריית חדרה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית משפט המחוזי בחדרה מחודש דצמבר האחרון. נזכיר, בית המשפט המחוזי דרש מעיריית חדרה להכין תוכנית מדיניות הקובעת בין היתר את צפי התכנון של מתחם בילו הממוקם על תוכנית חד/1135. תחילה, חברת YBOX המחזיקה במתחם בקרקעות בהיקפים של למעלה מ־100 מיליון שקל, תבעה את עיריית חדרה בשל היעדר תכנון ומתן היתר בנייה  לתוכנית שקיבלה תוקף בשנת 2003. 

בפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי באמצעות השופט נאסר ג'השאן, נקבע כי "מאחר והעירייה הצהירה, כי היא שוקדת על הכנת תכנית אסטרטגית, ככל שטרם עשתה כן אני מורה לה להשלים את התוכנית האסטרטגית וזאת תוך שישה חודשים מהיום, כאשר תכנית זו תכלול צפי ביצוע פיתוח לגבי תוכניות ישנות, שהתוכנית מושא העתירה נמנית עליהם".

השופט התבסס בפסק הדין על מתחם הסבירות: "מקרה שלפניי הוא מקרה ייחודי שעל פניו הגיע לדרגת "אי סבירות". שטח שיפוטה של העיר חדרה מאופיין בחלק גדול של קרקעות פרטיות, להבדיל ממקרקעי מדינה. במשך השנים יזמה עיריית חדרה תוכניות מפורטות ולמצער ולא התנגדה לתוכניות אחרות בוועדות התכנון המוסמכות. חלק מתוכניות אלה, כך נראה, נותרו כאבן שאין להן הופכין, כאשר מאז אושרו התוכניות אושרו עוד ועוד תוכניות.

נראה כי בחלוף שמונה עשרה שנים מאז פורסמה התוכנית, זכאים בעלי הקרקעות בתוכנית לקבל מידע לגבי צפי לפיתוח שטחי התוכנית או לחילופין, שהעירייה תפעל לגיבוש הסכם פיתוח עם היזמים החפצים לבנות בשטח התוכנית, זאת על מנת שבעלי הקרקעות בשטח התוכנית ישקלו אם ראוי בנסיבות העניין לבקש ביטול התוכנית לפי הוראות חוק התכנון והבנייה . המצב שנוצר הוא בלתי סביר, ויש בו משום פגיעה בזכות הקניין של בעלי המקרקעין בתחום התוכנית".

עם פרסום פסק הדין, דיווחנו על כוונתה של עיריית חדרה לערער על פסק הדין, תוך שהיא מציינת כי לטענתה פסק הדין שגוי. את הערעור לבית משפט העליון הם נימקו בין היתר מהסיבות הבאות: "בית המשפט קמא שגה בקביעתו כי מסמך המדיניות אינו ממלא אחר דרישות פסק הדין הראשון, וממילא לא היה מקום להורות לעירייה להכין תכנית אסטרטגית, משסעד זה כלל לא התבקש. עוד נטען, כי בהינתן שהוכן מסמך המדיניות, ובשל "אי היכולת המעשית" לכלול בו צפי לפיתוח, קביעת בית המשפט המחוזי הנה "בלתי סבירה" ועולה כדי התערבות בוטה בשיקול דעת העירייה.

המערערות הוסיפו, כי התוכנית האסטרטגית אף "אינה מעניינה" של המשיבה, ובשים לב להיקפה, קציבת 6 חודשים להשלמתה, כפי שנעשה בפסק הדין השני, היא "בלתי סבירה בעליל". על כן, המערערות סבורות כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים".

כאמור, בית משפט העליון דחה את הערעור, בין היתר משום שקבע כי פסק הדין של בית משפט קמא היה ראוי: "מבלי לקבוע מסמרות, התנהלות המערערות אכן מעוררת קושי של ממש, וזאת באופן המוביל למסקנה שסיכויי הערעור אינם מן המשופרים. פסק הדין הראשון מדבר בעד עצמו, ואיני סבור, על פני הדברים, כי בית המשפט קמא שגה עת שקבע כי הוראותיו לא קוימו. למעשה, המערערות עצמן אינן חולקות על כך שקיים הבדל של ממש בין מסמך המדיניות לתוכנית האסטרטגית אותה נדרשו להכין, וכי מסמך זה אינו כולל צפי בלתי מחייב לפיתוח, כפי שהתחייב בפסק הדין הראשון.

אשר על כן, "מאזן הנוחות" כלל אינו נוטה לטובת המערערות. לא עלה בידן להציג כל טיעון של ממש הממחיש את הנזק שייגרם להן כתוצאה מאי קיומו של פסק הדין, או קושי להשיב את המצב לקדמותו. ממילא ספק בעיניי אם ראוי שבית המשפט ישקלל בנסיבות שכאלו נזק מסוג זה.  

בהחלטתו קבע השופט אלרון: "הבקשה נדחית אפוא. נוכח תוצאה זו, הדיון בערעור יתקיים לפני מותב תלתא בהקדם, בכפוף לאילוצי יומן בית המשפט, ולא יאוחר מיום 1 ביוני 2022. המערערות יישאו בהוצאות המשיבה בסכום כולל של 5,000 שקל".   

לעיון בפסק דין בית משפט המחוזי לחצו כאן

לעיון בהחלטת בית המשט העליון לחצו כאן