מדד תל בונד גלובל בבורסה בת"א: תשואה נאה בסיכון גבוה

שוק האג"ח הקונצרני בישראל התאפיין בשנים האחרונות בעלייה חדה בהיקף ובמספר גיוסי החוב של החברות. העלייה נשענה בעיקר על תהליך ירידת התשואות, והחיפוש של המשקיעים אחרי השבחת התשואה. או כפי שנוהגים לומר, "עלייה בתיאבון הסיכון" של המשקיעים.

חלק לא מבוטל מתהליך זה בא לידי ביטוי בבואן של חברות זרות לבורסה של תל אביב. מדובר בגיוסי אג"ח של חברות זרות, בעיקר חברות נדל"ן מארה"ב, שברובן המכריע נשלטות על ידי יהודים, אם כי הגיוס לא נבע בהכרח מטעמי ציוניות גרידא, אלא משיקולים של עלות נמוכה של ההון ביחס לאלטרנטיבת הגיוס בארה"ב, ובעיקר מאי הצורך בהעמדת ביטחונות עבור אותם גיוסים בשוק המקומי.

גיוסי חברות הנדל"ן האמריקאיות החלו סביב השנים 2012-2013 בטפטופים קלים של הנפקות בודדות מעת לעת. משנת 2014 גברו הנפקות אלו באופן משמעותי, ובין השנים 2016 ל-2018 הפכו הנפקות אלו לחלק משמעותי מנוף הגיוס הקונצרני בישראל. השיא היה בשנה שעברה, עת גייסו חברות אמריקאיות כ-8.5 מיליארד שקל (12% מסך הגיוס הקונצרני המקומי בשנה זו). מתחילת השנה אנו עדים לירידה בגיוסי חברות נדל"ן זרות, בעיקר על רקע העובדה כי קרנות הנאמנות המשקיעות באג"ח (שהיוו את עיקר הרוכשים של אג"ח מסוג זה) סובלות מפדיונות ומיציאת כספים. עם זאת, עדיין גיוסי חברות נדל"ן מחו"ל הסתכמו מראשית השנה בקרוב ל-4.6 מיליארד שקל (כ-10% מסך הגיוס הכללי). בסך בכול גייסו חברות אלו קרוב ל-30 מיליארד שקל.

כאמור, למרות שמרבית חברות הנדל"ן האמריקאיות נשלטות על ידי יהודים ואפילו לעיתים ישראליים לשעבר, הסיבה ל"גל העלייה" היתה ריביות נמוכות יחסית שדרשו המשקיעים המקומיים, וכן העובדה שמרבית הסדרות בארץ אינן מובטחות בבטוחות כלשהן. המשקיעים המקומיים אמנם דרשו ריביות גבוהות יותר מחברות הנדל"ן הזרות ביחס לריביות המקומיות, אך עדיין בהשוואה לאלטרנטיבה של הגיוס בארה"ב, מדובר היה בגיוס זול יחסית.

עיקר הביקוש לאיגרות חוב אלו הגיע מקרנות הנאמנות שגייסו מהציבור סכומים ניכרים בין השנים 2013-2017. הקרנות שגייסו מיליארדי שקלים חפשו אפיקים נושאי תשואה גבוהה ככל האפשר, וחברות הנדל"ן האמריקאיות סיפקו איגרות חוב בריביות גבוהות משמעותית מריביות שהציעו החברות המקומיות.

נסיקה וצלילה

בעקבות גל הגיוסים, ביולי 2017 השיקה הבורסה את מדד התל בונד גלובל. מדד זה כולל חברות שהנפיקו אג"ח שקלי לא צמוד בריבית קבועה, ובתנאי שלחברה דירוג מינימלי של (A-). השקת המדד הביאה לכך שלציבור נפתחה אלטרנטיבה של השקעה במדד (סל של חברות) ולא בחברה בודדת, הן על ידי קרנות נאמנות מחקות והן על ידי תעודות סל בצורה פשוטה וקלה יחסית.

החודשים הראשונים של המדד התאפיינו בעליות שערים חדות יחסית, כאשר במקביל נמשך הגיוס המאיסיבי של קרנות הנאמנות שהזרימו ביקושים גם לחברות מסקטור הנדל"ן האמריקאי.

בין יולי 2017 (עת הושק המדד) לאמצע ינואר 2018 רשם המדד עלייה חדה יחסית של קרוב ל-9%. מאז הספיק המדד לרדת חזרה לנקודת ההשקה, לפני שעלה במקצת במהלך החודש האחרון. ירידות השערים מאז אמצע ינואר נרשמו על רקע מגמה של פדיונות בקרנות הנאמנות, וכן בשל העובדה שמספר חברות מהסקטור נקלעו לקשיים תזרימיים.

לאחר ירידות השערים של החודשים האחרונים, מגלם כיום המדד תשואה פנימית של כ-5.6%, כאשר מח"מ המדד הינו קצר יחסית - 3.2 שנים. המדד מורכב מכ-30 סדרות אג"ח של 22 חברות. מדובר במרווח של כ-450 נקודות בסיס מעל לאג"ח ממשלתי מקביל, מרווח גבוה משמעותית ממרווחי מדדי תל בונד אחרים.

כך לדוגמא, מדד תל בונד צמודות נדל"ן של חברות מקומיות מענף הנדל"ן נסחר בתשואה צמודת מדד של 1.3% המגלמת מרווח של כ-160 נקודות בסיס מאג"ח ממשלתי מקביל. אבל אין מתנות חינם: ההשוואה מלמדת כי הסיכון הגלום בחברות הנדל"ן הזרות הינו גבוה מאוד - ולכן התשואה גבוהה בהתאם.

בשורה תחתונה, השקעה במדד התל בונד גלובל מאפשרת למשקיע המקומי חשיפה לחברות נדל"ן שעיקר פעילותן בארה"ב. תשואת המדד גבוהה משמעותית מהתשואות של חברות מקומיות דומות, אך עם זאת התשואה הגבוהה משקפת את הסיכונים הגבוהים הטמונים, ככל הנראה, בהשקעה בחברות אלו. התנודתיות הגבוהה של המדד בשנה האחרונה מאז השקתו, מלמדת אף היא על הסיכון הגבוה הגלום בהשקעה.