סוף סוף, תמ"א 1: "מהפכה של ממש" או רק "כלי סיוע עדכני"?

בחודש ינואר 2010 קיבלה ממשלת ישראל את החלטה 1295, שעניינה "עדכון תכנית המתאר הארצית, כך שלא יידרש אישורה של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה בכל הנוגע לתכנית שאינה בסמכותה". כותרת הגג של ההחלטה ההיא היתה "הרפורמה בתחום התכנון והבנייה - יעול, זירוז ופישוט הליכי התכנון", סיסמא שאהובה כל כך על ראש הממשלה אז והיום, בנימין נתניהו. "נחסל את הבירוקרטיה". 

כמה יעול וזירוז? השבוע, כמעט עשר שנים אחרי, חגגה המועצה הארצית לתכנון ובנייה את אישור תוכנית מתאר ארצית 1 (תמ"א 1), שמניחה את הכללים והעקרונות במקום אחד ומאחדת קרוב ל-300 תוכניות מתאר ארציות מאושרות .

לאחר שגם ועדת טרכטנברג שקמה בעקבות המחאה החברתית של 2011 קראה לייעול הליכי התכנון בישראל, התקבלה על ידי ממשלת נתניהו החלטה 4434, שהנחתה את המועצה הארצית לתכנון ובנייה, "להכין תוכנית מתאר ארצית אחת (תמ"א 1), אשר תפשט ותאחד תכניות מתאר ארציות רבות ככל הניתן ותשמש כלי עיקרי, פשוט ובהיר, לשמירת שטחים ורצועות לטובת שימושים ציבוריים עתידיים". בהסבר להחלטה נכתב כי "לאור ריבוי תכניות המתאר הארציות ומידת הפירוט בהן, שכבת התכנון הארצי נעדרת בהירות ושקיפות, כוללת סתירות פנימיות, קשה להתמצאות, משמשת כר נרחב לדיונים משפטיים, וגורמת לקושי באישור תכניות מפורטות למגורים ולתשתיות". 

בהחלטת הממשלה נקבע כי התכנית תוגש לאישור המועצה הארצית ולאישור הממשלה לכל המאוחר ב-1 בדצמבר 2013. לפני כמעט 6 שנים.

ומי שרוצה להבין עד כמה קשה לייצר פה תוכניות, שינויים ורפורמות, מוכרח להביט שוב על הכרוניקה הארוכה והמתישה כל כך, ועוד בתוכנית שנועדה לייעל ולזרז את הליכי התכנון. כמעט לכל מהמורה היתה סיבה, כמעט בכל התנגדות היו דברי טעם, כמעט כל הערה חידדה והחכימה, אבל התוצאה הסופית – עשר שנים לאיחוד תוכניות לכדי תוכנית אחת, עם שורה ארוכה של בעלי תפקידים שמאז התחלפו בכסאותיהם – אינה סבירה בשום צורה.

כך או כך, במינהל התכנון חגגו השבוע את אישור תמ"א 1. מנכ"לית מינהל התכנון דלית זילבר הכריזה כי "התכנית עושה מהפכה של ממש, הן ברמה הסביבתית והן ברמה התכנונית - תכנית המנוסחת בצורה בהירה, פשוטה ושווה לכל נפש, שתהווה מעתה כלי סיוע עדכני בהגשמת מדיניות התכנון הארצית". במינהל התכנון נופפו בכך שהתוכנית "תשמור על חופי הים ותמנע בנייה בשטחים פתוחים", אבל המגמות הללו כבר נטועות היטב בכל שרשרת התכנון, גם ללא התוכנית החדשה. 

בפועל, מדובר בתוכנית שבעיקר נועדה לעשות סדר בבלגן הקיים. בינת שוורץ, מנהלת מינהל התכנון לפני זילבר, אמרה במפורש בישיבה הראשונה על הכנת התמ"א (בינואר 2013)  כי "אין כוונה לייצר עולם חדש, יש כאן כוונה לייצר עולם שאפשר לראות אותו ואי אפשר לראות היום. אין כאן כוונה להפוך את העולם, זה לא מחושך לאור ומאור לחושך".

תוכניות המתאר הארציות נכתבו עד היום בשיטת הסלמי, מה שגם יצר לא מעט התנגשויות בניהן. פרופ' אמנון פרנקל מהחוג לאדריכלות בטכניון ציין באחת הישיבות במועצה הארצית שעסקה בתמ"א 1, כי "ישנן לפעמים סתירות די מהותיות בין תוכניות המתאר הארציות, מפני שהטכנולוגיה לא אפשרה להימנע מאותן סטיות... יערות עלו על ישובים וכו'".

תמ"א 1 תשלים את תמ"א 35, שקבעה את מדיניות הפיתוח המרחב הלאומי של ישראל, פיזור הישובים וכו'. היא משלימה אותה בעיקר בהיבטים של התשתיות – אנרגיה, תחבורה, חופי הים וכדומה. התמ"א מכוונת לייצר "כלי סיוע עדכני" כמאמר זילבר לרובד המתארי, והיא תעמוד לצד התמ"אות המפורטות, כמו תמ"א 38 שהתקבלה בשנת 2005, המפורסמת מכולן, המעניקה זכויות בנייה נוספות כתמריץ לחיזוק בניינים ישנים מפני רעידות אדמה.  

ועד כמה היא אכן תסייע ל"יעול, זירוז ופישוט הליכי התכנון"? ימים יגידו. את הבירוקרטיה הישראלית קשה להכניע בקלות.