כ-30% מהדירות בישראל משמשות להשכרה, זו העיר שבה שיעור השוכרים הוא הגבוה ביותר

גם בשנת 2024, ולנוכח העלייה במחירי הדירות בישראל, ממשיכה העלייה במספר הדירות בשכירות והירידה במספר הדירות בבעלות. על פי הנתונים המתפרסמים היום (ד') על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), נכון ליולי 2024 היו בישראל 2.96 מיליון דירות למגורים. מתוכן, 2.1 מיליון דירות, שהן 70.6% מכלל הדירות, הן בבעלות, וכ-851 אלף דירות, שהן 28.8% מכלל הדירות, הן בשכירות. כ-17.5 אלף דירות הן דירות בדיור מוגן פרטי (0.6%).

ביחס לנתונים שנרשמו לפני שנה, חל שינוי מינורי של ירידה של 0.2 נקודות אחוז בשיעור הדירות בבעלות, ועלייה בשיעור דומה של הדירות בשכירות. אך על ציר הזמן ניתן לראות כי השינויים שחלים הם משמעותיים יותר. כך  לשם השוואה, בשנת 2013, השנה המוקדמת ביותר שפורסמו נתונים לגביה על ידי הלמ"ס, שיעור הדירות בבעלות עמד על 75.2% ואילו שיעור הדירות בשכירות עמד על 24.3%.

בפילוח הנתונים לפי מחוז עולה כי האחוז הגבוה ביותר של דירות בבעלות נמצא במחוז הצפון (79.5%) ובאזור יהודה והשומרון (77.9%), לאחר מכן במחוז המרכז (73.3%), מחוז חיפה (70.6%), הדרום (70.3%), ירושלים (68.6%) והנמוך ביותר – במחוז תל אביב (60.4%). בהתאמה, האחוז הגבוה ביותר של דירות בשכירות, נמצא במחוז תל אביב (39.1%), לעומת 22.2 אחוז באזור יהודה והשומרון ו-20.4 אחוז במחוז הצפון.

עוד עולה מתוך הנתונים כי 60.5% מהדירות בשכירות נמצאות בתשע-עשרה הערים הגדולות שבהן 100 אלף תושבים ויותר. תל אביב-יפו לבדה מחזיקה ב-12.2% מכלל הדירות בשכירות בישראל (104 אלף דירות) ואחריה ירושלים עם 9.2% ממאגר השכירות (78.5 אלף דירות), חיפה עם 5.4% (45.96 אלף דירות) ובאר שבע עם 3.2% (27.8 אלף דירות).

מצפה רמון מובילה בשיעור השוכרים

בפילוח של מספר הדירות השכורות מתוך כלל הדירות ביישוב עולה כי במצפה רמון שיעור הדירות השכורות הוא הגבוה ביותר ועומד על 55.8% מכלל הדירות ביישוב. לאחר מכן העיר חריש שבה 51.8% מהדירות משמשות לשכירות, בתל אביב-יפו 47.4% מאוכלסות ע"י שוכרים, קריית ארבע עם 43.6% מהדירות, גבעתיים עם 41.8% מהדירות ורמת גן עם 40% מהדירות.

בכל הנוגע למאפיינים הדמוגרפיים, מבין כלל הדירות, רק 14% מהדירות מוחזקות על ידי ערבים ואילו 76.6% מהדירות מוחזקות על ידי יהודים. שאר הדירות מוחזקות על ידי קבוצת "אחרים" אשר מוגדרים כנוצרים לא ערבים, אנשים שאינם מסווגים לפי דת במרשם האוכלוסין או בידי כאלו שהלאום שלהם אינו ידוע (למשל תושבי חוץ או חברות). במין הדירות שבהן המחזיקים הם יהודים, 69.5% הן בבעלות, 30% הן בשכירות ו-0.6% הן בדיור המוגן הפרטי. מתוך הדירות שבהן המחזיקים הם ערבים, 87.7% הן דירות בבעלות ו-12.3% הן בשכירות.

כמו כן, בפילוח לפי קבוצת גיל עולה ככל שקבוצת הגיל גבוהה יותר, חלקם של המחזיקים בדירות בבעלותם עולה, וחלקם של המחזיקים בדירות בשכירות יורד. בדירות שבהן גילם של המחזיקים הוא עד 34, 59.6% הן בשכירות, לעומת כ-17.9% בדירות שבהן מחזיקים בני 65 ומעלה. בין השנים 2024-2013, עלה שיעור הדירות בשכירות שבהן המחזיקים הם עד גיל 64 (מ-27.9% ל-35%). בדירות שבהן המחזיקים הם בני 65 ומעלה, שיעור הגרים בשכירות נותר קבוע (סביב 18%).

נתונים נוספים שמפרסמים בלמ"ס נוגעים לדיור הציבורי שהוא על פי הגדרת משרד הבינוי והשיכון "פתרון דיור למשקי בית שאינם מסוגלים לרכוש או לשכור דירה בשוק הפרטי". על פי הנתונים מאז 2013 ישנה ירידה הדרגתית במספר הדירות לדיור הציבורי. כך בשנת 2013 עמד מספר הדירות לדיור הציבורי על 56.5  אלף דירות ובשנת 2024 על 45.5 אלף דירות.

בלמ"ס מציינים כי מאז 2013, נגרעו ממלאי הדיור הציבורי כאלף דירות בממוצע מדי שנה. יחד עם זאת, בנוגע לדיור מוגן ציבורי המיועד לעולים זכאים בגיל 65 ומעלה, נרשמה דווקא עלייה. אם בשנת 2103 עמד מספר הדירות לפלח אוכלוסייה זה על 10.6 אלף דירות בשנת 2024 הרי שמספר הדירות לדיור מוגן ציבורי עומד על 14.6 אלף דירות.