מ"נאו" באילת ועד למוזיאון הימי החדש בברלין: אחרי עשרות פרויקטים בישראל, המעצב מיכאל אזולאי פורץ לחו"ל

שום פרט בביוגרפיה של מיכאל אזולאי, לא יכול היה לרמוז לכך שהוא יהפוך למעצב מוביל. אזולאי, בן 58, הוא כיום אחד ממעצבי בתי המלון הבולטים בישראל, למרות שמעולם לא למד עיצוב באופן מסודר. הרקורד שלו כולל עיצוב בתי מלון לרשתות המלונאות המובילות, כמו דן וישרוטל, כמו גם לבתי מלון של יזמים פרטיים. אך עם כל הכבוד לבתי המלון, פרויקט הדגל שלו כרגע הוא מוזיאון ימי ענק בברלין: 30 אלף מ"ר, שבהם הוא יכול "להתפרע" בעיצוב, כמו שהוא אוהב. מעבר לאתגר המקצועי, יש בכך בעיקר הכרה.

הפרוייקט, אושן ברלין (OCEAN BERLIN) של חברת CORAL WORLD (עולם האלמוגים), שהיא גם בעלת המצפה התת ימי באילת, הוא פרוייקט ענק בהיקפו ויוצא דופן בעיצובו. "הם חיפשו אנשים מחוץ לקופסה", מספר אזולאי על השתלשלות האירועים שהביאו לבחירתו כמעצב המגה פרוייקט.  "התחלתי עם עיצוב הלובי, אחר כך המסעדה, בהמשך חנות מזכרות.... ואז כבר הכניסו אותי לעצב את הכל. אני עכשיו צולל לעומק של זה". אגב, במקרה של אזולאי אין מדובר רק במטבע לשון, שכן כחלק מתהליך העבודה על המוזיאון, הוא עובר בעצם ימים אלה ממש קורס צלילה בתאילנד, כדי להעמיק את היכרותו עם העולם התת-ימי.

באושן ברלין הוא מתכנן לדבריו ליישם את הרעיונות הפרועים ביותר שלו עד כה, מעיצוב אלמנטים בצורת חיות ים, עמודים שכמו לקוחים מהקניון האדום באילת, צדפים, אלמוגים , וכל השאר. "זו התמודדות חדשה עם נושא חדש, והייתרון שלנו הוא שאנחנו באים 'טאבולה ראסה' לפרויקט. מאוד חשוב לנו לתת לאורח את החווייה הנכונה".

מעצבים מארגנטינה, הודו ואיטליה

הסטודיו של אזולאי ממוקם מתחת לדירתו, באחד הרחובות בצפון הישן של תל אביב. הוא יליד טבריה, אב לבן בהורות משותפת, וכעת מצפה לבת. כשהיה בן 12, עבר עם משפחתו למושב מבטחים בדרום, אך כעבור שנתיים הילד הפעלתן, שלא הסתדר עם תוכנית הלימודים הקונבנציונאלית, החליט לעבור לפנימייה. היום, כשהוא מסתכל לאחור, הוא מתפעל מההתעקשות שלו אז על המעבר לפנימייה, "ועוד מול ההורים המרוקאיים", הוא צוחק.

הוא מצא את מקומו בפנימיית מקווה ישראל בחולון, ואת הצעד הזה הוא מגדיר כתפנית חשובה בחייו: "העזיבה את המושב סידרה לי את הדרך בהמשך". בסיום הפנימייה הוא יצא לגרעין נח"ל בקיבוץ ייטב שבבקעה ושירת בנח"ל מוצנח, אך לאחר ששבר את הרגל בצניחה, הוסב להיות מש"ק חינוך. "הייתי צריך להרים אירועי תרבות, תפאורות, ושם גיליתי את המשיכה שלי לעשייה עם הידיים", הוא מספר.

בסיום הצבא נסע לעבוד אצל אחיו בטקסס, ארה"ב, וניסה להתקבל למוסד לימודי בתחום העיצוב, אך גילה שזו משימה קשה להתקבל ללא 12 שנות לימוד. הוא נרשם לבית ספר לעיצוב בסן פרנסיסקו, ששם "רק הכסף מדבר", אך כשחזר לארץ  לפני הלימודים, כדי לקבל אשרת עבודה, התוודע לבית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים – מוסד פורץ דרך, חתרני משהו, של אמנות בינתחומית. הוא זנח את תוכניתו ללמוד בסן פרנסיסקו לטובת בית הספר הירושלמי, אך למד שם שנה אחת בלבד, עד ששניים מהמורים שם, שהיו חברים בקבוצת זיק - קבוצת אמנים אוונגרדית המקימה פסלי ענק - אימצו אותו אל חיקם.  "הייתי אצלם בסטודיו ולמדתי שם את כל החומר", הוא אומר.

בתחילת דרכו בסטודיו של טומי דיקסון בלונדון, עבד לצד אנשים מכל העולם, מאפיין שמלווה את אזולאי גם היום כבעל סטודיו משלו, שכולל מעצבים מארגנטינה, הודו, רוסיה ואיטליה."הבנתי שיש בזה משהו נכון עבורי. המעצבים הזרים נשארים במקומות עבודה למשך זמן גדול יותר מאשר הישראלים. שלא במתכוון, כל אחד יודע להביא את התרבות שלו למקום הזה"
 

באחת הפעמים, כשנסע עם הקבוצה לפסטיבל בלונדון העז והתקשר ("מטלפון ציבורי") למעצב הבריטי, טום דיקסון, הידוע כאחד המעצבים המשפיעים בעולם, וביקש לעבוד אצלו. דיקסון, המייצר מוצרים מחומרים ממוחזרים, גם הוא נעדר השכלה פורמלית בעיצוב, ולכן החליט לתת הזמנות למעצב הישראלי חסר ההשכלה. אזולאי מודה שכיום הוא היה מתקשה לפעול באותה מידה של חוצפה שהפעיל אז, בשנות העשרים לחייו.

הוא החל את עבודתו בסטודיו של דיקסון לצד מעצבים מכל העולם. עד היום, הוא אומר, הוא מאמץ את המודל של עובדים שמגיעים מכל מיני מקומות בעולם, ואצלו בסטודיו מועסקים מעצבים מארגנטינה, הודו, רוסיה, איטליה.

למה חשוב לך לקלוט אנשים ממקומות שונים בעולם?
"זה יצא ככה, והבנתי שיש בזה משהו נכון עבורי. המעצבים הזרים נשארים במקומות עבודה למשך זמן גדול יותר מאשר הישראלים. שלא במתכוון, כל אחד יודע להביא את התרבות שלו למקום הזה. נורא קשה למצוא את האנשים הנכונים עבורך, כי אנשים מגיעים לעבוד, ואחרי שנה רוצים להיות עצמאיים. בדיוק אמרתי לעובדים שלי באחרונה, שכיום אני מרגיש שמצאתי את האנשים הנכונים עבורי לעבוד איתם".

"אני אדם שאוהב לארח, יש לי יכולת להבין את הצרכים"

תחילת דרכו המקצועית היתה בעיצוב חנויות. זוג חברים ביקש ממנו שיעצב לו חנות, ומשם זה התגלגל לעוד חנויות, בהן חנויות ריהוט, גופי תאורה ואופנה. בהמשך, התגלגל אזולאי לעיצוב קלאבים ומועדונים. "זו היתה תקופה שהייתי 'קלאבר', אז נמשכתי לזה אז". בין היתר תכנן את מועדון האומן 17, ואת ה-tlv, בנמל ת"א, שנחשב בזמנו למועדון חדשני ונועז, אך נסגר.

בהמשך, אזולאי נכנס ל"מוד" של כושר, אז הוא עיצב חדרי כושר, וכן ברים ומסעדות, בהם קפה ביאליק ואורקה בנחלת בנימין. עד היום, אגב, הוא מכין סקיצות ידניות. "אני יושב עם העיפרון ופותר  כל אזור ואזור, ובונה רפרנסים מבחינת 'לוק אנד פיל'. יש הערכה מאוד גדולה כשאתה בא עם סקיצה ידנית. יש בזה משהו יותר נכון עבורי".

הרומן שלו עם בתי מלון החל לפני כ-15 שנה, כשקיבל פנייה ממלונות דן לעצב עבורם את מלון דן בוטיק בירושלים. "אני בנאדם שאוהב לארח וגיליתי שיש לי יכולת להבין את הצרכים ואת החוויה שאני רוצה לייצר עבור אורח. כשאתה מתעסק במלונאות, הרצון הוא לקלוע לטעם של כמה שיותר אנשים".

כשהוא מעצב מלון, הוא מתחשב בסביבה החיצונית, ומשלב אלמנטים ממנה בעיצוב. כך למשל, בדן בוטיק הירושלמי הוא הביא לביטוי את החיבור בין שלוש הדתות הנוכחות בעיר וכלל בעיצוב אלמנטים של ערבסקות ושל סביבת השוק, שאותם שילב עם הקלאסיות של הרשת. בהמשך, התבקש לעצב מלון נוסף בירושלים - מלון ענבל. זה התחיל בעיצוב מחדש של שתי קומות, זלג ללובי, ובהדרגה, כל המלון משודרג. שם הוא בחר בסגנון אלגנטי, בשילוב אלמנטים מזרחיים של משרביות. זה אחד הפרוייקטים שהכי קרובים לליבו, הוא אומר.

עד היום, הוא מכין סקיצות ידניות: "אני יושב עם העיפרון ופותר  כל אזור ואזור, ובונה רפרנסים מבחינת 'לוק אנד פיל'. יש הערכה מאוד גדולה כשאתה בא עם סקיצה ידנית. יש בזה משהו יותר נכון עבורי"

הפרויקט הבא, היה מלון אינדיגו, בלב אזור הבורסה ברמת גן. למרות שהסביבה עסקית, היזם רצה מלון שישמש לבילוי ולא דווקא מלון עסקים. אזולאי הלך עם זה לקצה, ותכנן מלון שיקי, בצבעים עזים, בקונטרסט לסביבה חסרת השיקיות. החדרים, לעומת זאת, סולידיים יותר בעיצוב בהשוואה ללובי. "חלק מהתפיסה שלי היא שלא משנה מה תעשה בלובי, בחדר צריך רוגע", הוא מסביר.

מכאן והלאה, הרשימה הלכה והתארכה: מלון וורט (VERT) באילת (לשעבר קראון פלאזה, בבעלות משפחת דיין), וכן וורט ים המלח. באילת הוא עיצב גם את נאו (Now),  מלון בוטיקי בסגנון עיצוב תאילנדי. בבת ים עיצב את סאן, מלון שהוא "וואן דסטיניישן", ובאלמינה (ELMINA) ביפו, הוא כיסה את קירות החדרים בטפט עם ציורי תוכים.

במלון דייויד טאואר בנתניה, של רשת פרימה, הוא השתמש במוטיב של סיפור אהבה: השולטן שבנה מגדל לאהובתו, שתמונתה מככבת על דלת המעלית. "הבנתי שאני צריך 'לתת' שם  מזרח תיכון, יחד עם הקלאסיקה האירופית", אומר אזולאי.

המלון הבא שעיצב, היה עבור ישרוטל: אלברטו בתל אביב, בפינת הרחובות נחלת בנימין ואחד העם. "שם המטרה היתה  לתת משהו אורבני,  אבל שיהיה אקלקטי", אומר אזולאי. המבנה המקורי נבנה בשנת 1913 ומיועד לשימור, ומהווה את חלקו התחתון של המלון. בחלקו האמצעי נבנתה תוספת מודרנית, והקומות העליונות הן מעטפת זכוכית. "זה אפשר לי לעבוד בכמה סגנונות, מבחינת ההתייחסות והריהוט, ועם זאת להתחשב במותג ישרוטל", הוא אומר. "חלק מהמטרה שלנו בתור מעצבים ומספרי סיפורים, זה לתת חווייה אחרת של בילוי".

צפונה מתל אביב, בסביבה שונה בתכלית השינוי, עיצב אזולאי את מלון נבל דוד בכפר נחום, מלון של  300 חדרים על הכנרת, מהם  20 סוויטות, המתפרס על פני שטח של 30 אלף מ"ר, סדר גודל אחר ממה שהיה רגיל אליו עד כה. "היה לי שם חופש ביטוי בכל מה שנוגע לעיצוב, ההלבשה והסטיילינג", הוא אומר. גם כאן השתמש אזולאי באלמנטים מקומיים, כמו טקסטיל הייחודי לאזור, וטפט מיוחד שיצר וכיסה בו את קירות החדרים, שממשיך את הקו של אגם הכנרת הנשקף מהחדרים.

פנטהאוז בתל אביב, לובי יוקרה בנתניה

בין מלון למלון, מעצב אזולאי גם דירות ובתים פרטיים, כמו פנטהאוז במגדל הגימנסיה בתל אביב שעיצב לאחרונה בסגנון לופט ניו-יורקי. פרויקט בולט נוסף שעיצב הוא הלובי של מגדלי בריגה בשכונת עיר ימים בנתניה. שם הוא רצה לייצר תחושה של בינלאומיות, לאור העובדה שמרבית הלקוחות הם יוצאי מדינות זרות, ובחר בעיצוב המשלב קלאסי ומודרני. בצד זה, עיצב גם מסעדת הבשרים FLAME, במלון קרלטון בתל אביב.

הפרוייקטים הרבים בארץ, הולידו גם פנייה לעצב מלון בחו"ל, בפראג. אזולאי הופקד על עיצוב מלון אוגוסטין בעיר, שעובר כעת תהליך של שיפוץ.

יש הבדל בין עיצוב בארץ לעיצוב בחו"ל?
"ההבדל העיקרי הוא בתקציב. בחו"ל התקציב גדול יותר ובישראל, בטח עכשיו בעקבות המלחמה, צריך לדעת להסתדר עם התקציב. מבחינת העיצוב, גם בארץ יש כבר מודעות הרבה יותר גדולה לכל נושא העיצוב, במיוחד עיצוב בתי מלון".