קרה או חמה, מרוחקת או אינטימית: גופי התאורה העדכניים מאפשרים שינוי אווירה לפי צורך

בתי נורה משתלשלים ללא אהילים, ונורות מכל הבא ליד: כאלה של אור לבן, של אור צהוב, בעוצמה נמוכה או בעוצמה גבוהה. מה שיש בבית. גם אם זה לא המצב בבית שלכם, אתם כנראה מכירים את המראות הללו מבתים של שכנים או חברים. כי בישראל, עבור לא מעט אנשים, תאורה היא עניין פונקציונאלי ותו לא.

אם המראות שתוארו לעיל עוררו בכם חלחלה, הכתבה הזו היא בשבילכם. שכן כל מי שעיצוב הבית חשוב לו, יודע שתאורה חשובה לא פחות מהריהוט, הריצוף או צבעי הקירות. היא חלק אינטרגרלי מעיצוב הבית. וממש כמו כל האלמנטים הללו - גם תאורה מייצרת אווירה:  קרה או חמה, אינטימית או מרוחקת.

אך שלא כמו ריצוף או ריהוט, בתאורה ניתן לשלוט, ולשנות לפי מה שמתאים לנו באותו הרגע. "אנשים רוצים שיהיו להם כמה תרחישים של תאורה", אומרת המעצבת, נעמי שחר, המרבה לעצב דווקא משרדים. "הם רוצים שתהיה להם אפשרות לשנות את התאורה, כי פעם הם ירצו תאורת אווירה, ופעם דווקא תאורת שטיפה, שנותנת אור לכל הבית, ולפעמים הם ירצו תאורה שהיא דרמטית יותר, נקודתית".

המשחק הזה בין האופציות, מתאפשר בעזרת אלמנט שמקובל היום מאוד בעולם התאורה - המגנטים הרצים (Running magnet). מדובר בפסי צבירה ממוגנטים, שעליהם מלבישים גופי תאורה שונים: לא רק ספוטים, אלא גם רייזרים (סוג של גופי תאורה), וספר (הכוונה לגוף תאורה בצורת ספר פתוח בזווית של 180 מעלות). אפשר להדליק רק חלק מגופי התאורה על הפס, והמשחק הזה, אומרת שחר,  מייצר את האווירה הרצויה. 

תאורה מגנטית של רשת ארכה, צילום: LedsC4

לדברי הילה הראל, מנהלת תאורה אדריכלית ברשת החשמל והתאורה ארכה, פסי הצבירה המגנטיים נוכחים מאוד בעיצוב העכשווי, ומאפשרים גמישות. "הפס המגנטי הוא בעצם מערכת תאורה", אומר בנג'מין הרשטיין, יועץ תאורה בחברת התאורה לייט אין. "זו מערכת ורסטילית שמאפשרת כמה תרחישים של תאורה. היא יכולה להיות צמודה לתקרה, אפילו שקועה, כחלק אינטגרלי מהתקרה, ומאפשרת לנו גם עוצמות שונות של אור, כך שהמשתמש הופך להיות סוג של תאורן. אנחנו מדברים היום על תפיסה פילוסופית, של עיצוב תאורה. התאורה היא לא רק פונקציונאלית, אלא מספרת סיפור, משפיעה על הפסיכולוגיה, על הלייפסטייל שלנו". 

את פסי הצבירה המגנטיים נראה בעיקר בחללים הציבוריים, אומר המעצב עומר טל. "בחדרי מגורים באופן כללי אני אוהב לייצר שילובים של תאורה שמצד אחד מציפה את החלל באור, ומצד שני, לא 'מרביצה' לנו, לא מסנוורת. אפשר לדמות את זה לאור של יום שמש בקיץ, שמסנוור אותך, לעומת אור של יום סתווי. אני אוהב שהתאורה 'מלטפת' אותנו. אפשר לייצר את זה בשימוש בגופי אפ לייט, שזורקים את התאורה כלפי התקרה ומהתקרה כלפי החלל, או תאורה שמוקרנת על הקירות, ואז הקירות מקרינים חזרה לחלל. זו תאורה מאוד נעימה, שמזכירה תאורה טבעית במובן מסויים".

גופים דקורטיביים שנטענים כמו טלפון סלולרי

בניגוד לחללים הציבוריים, מעל פינת האוכל או האי במטבח, נראה בדרך כלל גוף תאורה דקורטיבי ."זה גוף שהוא גם מאיר וגם עיצובי", אומר טל, "ומייצר איזו אינטימיות מסביב לשולחן. הוא גם צריך 'להתכתב' עם השולחן: כשהשולחן מלבני, נרצה מעליו גוף תאורה מלבני, וכשהוא עגול, נעדיף גוף תאורה עגול".  

מבחינת צבעים וחומרים פופלריים של גופי תאורה, אומרת הראל, "אחרי שנים רבות של שימוש בשחור, לבן ופליז, נכנס שימוש גם בצבע ובחומרים מהם עשויים גופי התאורה, נראה שיש, אבן, עץ, בטון, טרצו, בד וחומרים ממוחזרים". טרנד נוסף שנכנס לאחרונה,  לדבריה, הוא מה שנקרא תאורה אקוסטית. במילים אחרות, מדובר על שילוב של גופי תאורה עם אלמנטים של אקוסטיקה. "הכוונה לשימוש בחומרים שעוזרים לאקוסטיקה, כמו למשל, לבד, שהוא בד שסופח רעשים".

גם בתאורת החוץ יש אלמנטים חדשניים, הראל מספרת, כמו טרנד התאורה הנטענת: "גופים דקורטיביים שנטענים כמו טלפון סלולרי, או כאלה עם תאורה סולרית. היכן שממוקמת התאורה, יש קולט שמש, כך שהוא מטעין את הבטריה ומאפשר אור מבלי להיות תלויים בנקודות חשמל".

מבחינת גוון האור, אומר אדריכל איתי אלטר, הבעלים של אלטר אדריכלים המתכננים משרדים, "כולם משתמשים היום באותו גוון -  קלווין (יחידה המגדירה את טמפרטורת האור) 3000. "אם בעבר היה שיח על איזה קלווין לשים, היום כולם עובדים עם קלווין 3000 ובזה נגמר הדיבור", כך אלטר.  

את סגנון התאורה, הוא אומר, יתאימו לסגנון העיצוב ולמסר שרוצים להעביר: "אם למשל, העיצוב הוא תעשייתי, תקרות חשופות, נשתמש בגופי תאורה שהם יותר 'טכניים', פשוטים, כגופים דקורטיביים, ונשלב אותם בעיצוב. "לעומת זאת, כשהעיצוב עדין יותר, נלך על שפה 'חמימה' יותר בתאורה, ואז נשתמש בגופים שהם פחות בומבסטיים, ובצבע שלא קונטרסטי לסביבה: אם התקרה לבנה, גם הגוף יהיה לבן .גם בעולם הטכני וגם בעולם הדקורטיבי יש לנו מנעד יחסית גדול של גופים ואפשרויות". 

גוף תאורה דקורטיבי, לייט אין, יח"צ

חללי העבודה והחללים הציבוריים, הוא אומר, הם שני עולמות שונים של תאורה: בעוד בחדרי/פינות העבודה, המחשבה הראשונית היא לייצר באמצעות התאורה סביבת עבודה איכותית, הרי שבחללים המשותפים אפשר להיות הרבה יותר משוחררים, כי אין כפיפות לתקנים של עוצמת האור (כמו שיש בחללי העבודה). 

כל הענף עבר לתאורת לדים - וזה לא בהכרח חיובי

לדעת הרשטיין, מלייט אין, השינוי הגדול בעולם התאורה, טמון בעובדה שכל הענף עבר לתאורת לדים, במקום הנורות הרגילות. "זה הביא לכך שגופי תאורה יותר זולים אבל לא בהכרח יותר איכותיים. האור של הלדים הוא יותר בוהק, יותר אגרסיבי לעומת האור של פעם. אנחנו לא מגיעים עם הלדים לאותה תוצאה". 

לדעת המעצבת, סיגל ליטבק, הלדים הביאו לכך שהנפח של התאורה בחלל הצטמצם מאוד. "המשמעות היא שאנו יכולים להשתמש בתאורה הפונקציונאלית כתאורה שלא מורגשת בחלל. אני יכולה להאיר חלל במינימום גופים, ולקבל את הפונקציה שרציתי להשיג, מבלי שבזבזתי את הקשב של העין לגופי התאורה. הלדים, בגלל שהם קטנים, כמעט לא מורגשים.  הם כל כך דקים שאני יכולה לשלב אותם בתקרה, אפילו בלי הנמכת גבס". 

גופי התאורה, בניגוד להם, משמשים אותה כדי "לתת סצינה", לדבריה. "אם למשל, העיצוב כפרי,  אמקם על פיאות הבית מבחוץ גופים בסגנון טוסקני, ובתוך הבית אציב גופי תאורה עומדים, על הרצפה או על השידות . אם העיצוב סקנדינבי, אז התאורה הדקורטיבית תהיה עשוייה מפורניר  שמתאימים לעיצוב הסקנדינבי, ובוודאות יהיה גוף עומד איפשהו, ויכול להיות גם איזה גוף תלוי, רצוי  מעוגל."