הכשרת הישוב תשלם כ-3.2 מלש"ח לאשטרום לאחר שקיזזה "פיצוי" בגין איחור בביצוע: "קשה לקבל את התנהלות"

חברת הכשרת הישוב תפצה את קבוצת אשטרום בשלושה מיליון שקלים. זאת בעקבות "קיזוז" תשלומים שביצעה הכשרת היישוב באופן חד צדדי בשל טענות מצד לעיכובים בהשלמת עבודות שנעשו במסגרת פרויקט פינוי-בינוי בחולון. כך נקבע בפסק בוררות שניתן לאחרונה על ידי אינג' עו"ד גדעון שפיגל, שאף פסק לחובת החברה שבשליטת עופר נמרודי תשלום הוצאות משפט בסך של 220 אלף שקל.

ברקע הסכסוך - הסכם שנכרת בשנת 2019 בין הקבלן בייס פייל, חברה בת של אשטרום , לבין הכשרת היישובהתחדשות אורבנית , לביצוע עבודות הריסה, חפירה ודיפון בפרויקט פינוי-בינוי ברחוב פיכמן בחולון, בסמוך לתוואי הקו הירוק של הרכבת הקלה. זאת תמורת תשלום בסך של כ-15 מיליון שקל.

מדובר בפרויקט להריסת שלושה מבני שיכון ותיקים בני 4-3 קומות הכוללים 116 יחידות דיור, ובניית שני מגדלים חדשים הכוללים 235 יחידות דיור חדשות (132 מהם למכירה בשוק חופשי) במקומם, זאת לצד כ-1,000 מ"ר של שטחי מסחר וחניון.

על פי ההסכם בין הצדדים התחייבה בייס פייל לבצע את העבודות בתוך 9 חודשים, החל מנובמבר 2020, כאשר התכנון הוטל על כתפיה של המזמינה, הכשרת היישוב . בפועל התארכו העבודות לתקופה בת כ-12 חודשים, כאשר השלמת עבודות נוספות כגון פירוק רמפה והשלמת עוגנים התארכה אף יותר והסתיימה ביולי 2022. בעקבות זאת התגלעו מחלוקות בין הצדדים. אלו נגעו הן לתקופת העיכוב בביצוע, והן בנוגע לטענות של בייס פייל על תשלומים שלא שולמו לה.

בעקבות זאת הגישה בייס פייל תביעה ע"ס כ-6.2 מיליון שקל נגד הכשרת היישוב . ואילו הכשרת היישוב הגישה תביעה נגדית על סך של למעלה מ-13 מיליון שקל, אשר רובה ככולה מבוססת על פיצויים מוסכמים בגין האיחור בהשלמת העבודות, והשבת סך של כ-400 אלף שקל ששולמו לטענת הכשרת היישוב לבייס פייל ללא הצדקה.

בייס פייל טענה:  הכשרת היישוב סירבה לשלם את יתרת החשבון 

בייס פייל טענה כי העיכובים בביצוע הפרויקט נבעו ממספר תקלות וכשלים מצד הכשרת היישוב , כולל חוסר תיאום מול הרשויות, שינויים בתוכניות הביצוע ועצירת העבודה. כך למשל טענה כי חלו עיכובים במסירת תוכניות סופיות של הדיפון, מה שחייב אותה לבצע שינויים בתוכניות העבודה. עוד טענה כי הגישה למפקח מצד הכשרת הישוב ארבעה לוחות זמנים, שאושרו על ידו, אך הפרויקט הסתיים בחריגה מהם ללא קבלת אורכות ביצוע נוספות. עוד טענה כי דרישת המזמין לפרק את הרמפה, לאחר שהקבלן כבר השלים את עבודותיו האחרות, הייתה דרישה חדשה ונפרדת מחוץ להסכם, משום שהמפקח ביקש תחילה לגרוע את עבודה זו.

הבורר: "האם באמת יעלה על הדעת שמזמין בפרויקט בניה יקזז סכומים בהיקף כזה מתשלומים שמגיעים לקבלן לא רק בלי שהוא התרה בו קודם לכן באופן מפורש וברור כי בכוונתו לעשות זאת, אלא בלי שהוא אף מודיע לו על כך כאשר הוא כבר עושה זאת, ונותן לקבלן לתהות במשך תקופה ארוכה מה פשר עצירת התשלומים, מבלי לשלוח לו במשך חודשים ולו הודעה מפורשת אחת בכתב המבהירה את שנעשה על ידי המזמין?" 

עוד נטען כי בשלב מסוים הפסיקה הכשרת היישוב את תשלומיה וסירבה לשלם את יתרת השכר בסך של 2.65 מיליון שקל, וכן תשלומים נוספים הקשורים להתייקרויות ולשינויים בעבודות שבוצעו מעבר להסכם, ורק בשלב מאוחר יותר הבהירה כי הסיבה לכך היא העיכובים בסיום העבודות.

מנגד, טענה הכשרת היישוב כי כל העיכובים בפרויקט היו באחריות בייס פייל וכי הייתה למזמין הזכות לקזז סכומי פיצויים בגין האיחורים. בין היתר נטען כי המפקח התריע בפני הקבלן על העיכובים, אך התרעות אלו לא הועילו. עוד טענה כי הקבלן לא פנה למזמין בבקשה לאורכה בביצוע, ולא הודיע על עיכובים בדרך אחרת, כפי שנקבע בהסכם. כמו כן נדחו טענות הקבלן כי לוחות הזמנים שאושרו על ידי המפקח היו מקובלים עליהם.

במסגרת התביעות אף עלו מחלוקות נוספות שהבורר נדרש להכריע בהן, למשל בנושא מסירת מסמכים שונים, חישוב התייקרויות וכיוצ"ב.

הבורר: "האם כך ראוי שינהג מזמין?"

בפסק הבוררות קיבל הבורר חלק גדול מתביעת בייס פייל וקבע כי היא זכאית לחלק מדרישות התשלום הנוספות עבור שינויים בעבודות והוצאות בגין עיכובים שנבעו מהנחיות המפקח. עוד קבע כי הכשרת הישוב והמפקח מטעמה יצרו מצג מטעה כלפי הקבלן , שלפיו לוחות הזמנים שאושרו על ידי המפקח היו מקובלים עליהם. עוד קבע הבורר כי המפקח היה צריך להתריע בפני הקבלן בצורה ברורה וחד משמעית כי לוחות הזמנים שהוגשו אינם מקובלים עליו.

בפסק הבוררות שהוציא קבע שפיגל כי הכשרת היישוב אכן הייתה רשאית לקזז פיצויים מוסכמים מסך התשלום, אך לא בסכום המלא אותו תבעה החברה. בסך הכל חייב הבורר את הכשרת היישוב בתשלום של כ-3 מיליון שקלים לבייס פייל בגין קיזוז של כ-2.7 מיליון שקל שבוצע שלא כדין והפרשי התייקרויות בסך של כ-300 אלף שקל  שלא שולמו, וכן הורה להשיב לבייס פייל סך של כ-400 אלף שקל שהופקדו בידי באי כח בייס פייל בנאמנות, כסכום שהיה שנוי במחלוקת

"המפקח, כך נדמה, היה דווקא מודע היטב לכך שכאשר צד להסכם מעוניין להבהיר לצד השני כי מצופה ממנו לפעול על פי הוראת הסכם מסוימת שהוא לא פועל על פיה ולהגיש מכוחה מסמכים מסוימים, הרי שעליו להבהיר לו זאת באופן מפורש בזמן אמת", כתב הבורר בהחלטתו, "האם באמת יעלה על הדעת שמזמין בפרויקט בניה יקזז סכומים בהיקף כזה מתשלומים שמגיעים לקבלן לא רק בלי שהוא התרה בו קודם לכן באופן מפורש וברור כי בכוונתו לעשות זאת, אלא בלי שהוא אף מודיע לו על כך כאשר הוא כבר עושה זאת, ונותן לקבלן לתהות במשך תקופה ארוכה מה פשר עצירת התשלומים, מבלי לשלוח לו במשך חודשים ולו הודעה מפורשת אחת בכתב המבהירה את שנעשה על ידי המזמין? האם כך ראוי שינהג מזמין, אף אם יש לו טענות קשות כלפי קבלן שבעטיין הוא סבור שהוא רשאי לקזז משכרו? אני מתקשה לקבל את התנהלותו של המזמין בעניין זה".

עו"ד רחלי מינאי וצבי פירון (סטודיו תומאס)

עוד קבע הבורר כי פירוק הרמפה לא היה חלק מתוכנית העבודה המקורית, ולכן הקבלן לא היה זכאי לתשלום נוסף עבור עבודה זו.

בפסק הבוררות שהוציא קבע שפיגל כי הכשרת היישוב אכן הייתה רשאית לקזז פיצויים מוסכמים מסך התשלום, אך לא בסכום המלא אותו תבעה החברה. בסך הכל חייב הבורר את הכשרת היישוב בתשלום של כ-3 מיליון שקלים לבייס פייל בגין קיזוז של כ-2.7 מיליון שקל שבוצע שלא כדין והפרשי התייקרויות בסך של כ-300 אלף שקל  שלא שולמו, וכן הורה להשיב לבייס פייל סך של כ-400 אלף שקל שהופקדו בידי באי כח בייס פייל בנאמנות, כסכום שהיה שנוי במחלוקת.

תביעתה של הכשרת היישוב בסך של כ-13 מיליון שקל נדחתה במלואה. עוד נדחו בקשות הכשרת היישוב לחייב את הקבלן בהפקדת ערבות ביצוע, ונדחתה בקשת הכשרת היישוב לתת היתר לפיצול סעדים, נוכח דחייתה של התביעה. כמו כן, חייב הבורר את הכשרת היישוב בהוצאות משפט בסך של 220,000 אלף שקלים לטובת בייספייל.

את בייס פייל ייצגו עורכי הדין צבי פירון ורחלי מינאי ממשרד פירון ושות'.

מהכשרת הישוב לא נמסרה תגובה.