הד"ר למשפטים סרבלה במכוון את תביעת הדייר הסרבן נגדה – ותשלם 100 אלף שקל הוצאות משפט

פסק דין של המפקחת הבכירה על המקרקעין דגנית קצרי-ברין, שניתן בשבוע שעבר, קובע הוצאות משפט חריגות בהיקפן בסך של 100 אלף שקל על בעלת דירה ברמת אביב ג', שנתבעה על ידי שכניה בגין סירוב לחתום על קידום פרויקט תמ"א 38 הריסה ובניה בבית המשותף. בהחלטתה כתבה כי הסיבה להוצאות הכבדות היא התנהלות הדיירת, שכללה בקשות חוזרות לדחיית הדיונים והחלפת עורכי דין, אשר סרבלו את ההליך באופן משמעותי.

"הנתבעת ניהלה הליך עד תום והרבתה להגיש בקשות ותגובות (לרבות לאחר שכבר ניתנה החלטה בעניינן). התרשמתי כי הנתבעת פעלה במכוון להאריך את משך הדיון ולסרבלו ובצורה מכבידה (מבלי שהעבירה בקשותיה לידיעת הצד השני). מספר פעמים התריתי בנתבעת כי ככל שאתרשם כי שהיא נוקטת בחוסר תום לב בניהול ההליך יבוא הדבר לידי ביטוי או על ידי מחיקת כתב טענותיה או בפסיקת הוצאות". לבסוף פסקה כי על הנתבעת לחתום על ההסכם בתוך 7 ימים וחייבה אותה כאמור בהוצאות. 

מדובר בפרויקט תמ"א משותף של בית וגג וחברת אקרו , המקודם בבניין בן עשרות שנים בן 72 יח"ד ב-3 מבנים (כניסות). במסגרת הפרויקט, ייבנו 170 דירות בשני מבנים בגובה 19 קומות.כבר ב-2014 הציעו היזמיות לדיירי הבית המשותף לחתום על הסכם לקידום הפרויקט לפיו כל בעל דירה יקבל דירה חדשה בשטח של 105 מ"ר, המהווה תוספת שטח של 25 מ"ר לעומת שטח הדירה המקורית, מרפסת בת 12 מ"ר ו-2 חניות צמודות. היתר בנייה הונפק כבר ב-2023, כאשר הדיירת הנתבעת היא היחידה שהתנגדה להסכם.

לטענת התובעים, "מדובר בפרויקט ייחודי ומורכב עם תמורות כלכליות העולות על פרויקטים אחרים מסוג זה... סרבנות הנתבעת נבעה מכך שהיא סבורה שהיזם התקשר בחוזים פרטניים עם חלק מבעלי הדירות כדי להבטיח להם טובות הנאה מיוחדות לשם קבלת הסכמתם לעסקה", טענה שכמובן הכחישו. עוד טענו התובעים שסירובה של הנתבעת לחתום על ההסכם מחזיק את יתר בעלי הדירות כ"בני ערובה" בדירות קטנות וישנות, אשר לא עמידות בפני רעידות אדמה והתקפות טילים וכי לנתבעת אין עילה אמיתית, סבירה ומבוססת להתנגדות לפרויקט.

מנגד טענה הנתבעת כי "אינה דיירת סרבנית, אלא דוקטור למשפטים, בעלת שלושה תארים שניים מאוניברסיטת תל אביב ואחד מאוניברסיטת לונדון בעלת ניסיון עשיר כמרצה למשפטים שפרסמה 2 ספרים (שאחד מהם צוטט על ידי בית המשפט העליון), והיא לוחמת למען זכויותיה וזכויות בעלי הדירות בפרויקט". לטענה הביאה פעילותה לשיפור בתנאי ההסכם.

עוד טענה הנתבעת כי הוסתר ממנה מידע על ידי הדיירים האחרים והיזם, וכי דיירים אחרים קיבלו תמורות עודפות מהיזם. עוד טענה כי כי התמורה המוצעת לה היא שרירותית בלבד ואינה שוויונית כי מגיעה לה תמורה גבוהה משל דיירים אחרים, בעיקר בעניין גובה קומות. לגבי הסתרת מידע טענה לא הראו לה את מסמכי השמאות ולא נערך ביקור בדירתה.

עו"ד אברהם ללום (נמרוד גליקמן)

המפקחת קציר-ברין דחתה את כל טענות הדיירת, וקבעה כי היזם סיפק לה את כל המידע הדרוש וכי לא נמצא פגם בחלוקת התמורות בפרויקט: "הטענה המרכזית שהועלתה בכתב ההגנה של הנתבעת, היא העדר שקיפות מלאה ביחס לתנאי ההתקשרות בהסכם לשם גיבוש ההחלטה ואי מסירת שמאות הכוללת מידע בדבר התמורות", כתבה, "איני מקבלת טענה זו. ראשית הוכח כי לא קיימת שמאות ביחס לכל הדירות וכי אופן חלוקת דירות התמורה התבסס על מיקומן המקורי. השמאות הקיימת היא ביחס ל- 18 דירות בלבד… ושמאות זו הוצגה  בפני הנתבעת עוד בחודש מאי שנת 2023  שנית, שוכנעתי כי למצער גם בשלב מוקדם של ההליך הנוכחי, נמסר לנתבעת המידע הרלוונטי ובכלל זאת, נמסרה לה חוות דעתה של השמאית". 

עוד קבעה המפקחת שגם אם הייתה פגיעה בנתבעת זו אינה מהותית וכי היזמים הסכימו ללכת לקראתה. את התובעים ייצג בהליך עו"ד ברק קינן.

לדברי עו"ד אברהם ללום שותף מייסד בפירמת עוה"ד ללום, גנגינה דן, "החלטה זו, המחייבת את הדיירת בתשלום הוצאות גבוהות, מעבירה מסר חד וברור להרתעת סרבנים אחרים מפרקטיקות שנועדו לעכב פרויקטים לשיפור בטיחותם ורווחתם של יתר הדיירים. פסק הדין מחדד את גבולות הסובלנות כלפי סרבנות בלתי מנומקת, ומדגיש את החשיבות בשמירה על עיקרון השוויון ושקיפות בפרויקטים התחדשות עירונית ".