"האדריכלות הלכה לאיבוד בים הגימיקים, בלי תוכן. אנחנו משמרים כאן את המורשת של עדה, של צניעות"

בסוף המסדרון בקומה החמישית של בניין הסוכנות היהודית ברחוב קפלן בתל אביב, שוכן משרד האדריכלים עדה כרמי-מלמד. הבניין משנות ה-70 של המאה הקודמת, שתוכנן בסגנון אדריכלי ברוטליסטי, המאופיין בבטון חשוף, נראה כאילו הזמן עמד בו מלכת. וכך גם משרד האדריכלים בקומה החמישית, שהוקם ב-1985: על רצפת המשרד פרוס שטיח מקיר לקיר, כפי שהיה מקובל במשרדים מאותה עת, וגם בריהוט לא נגעו מאז הוקם המשרד.

שם המשרד, כשם המייסדת, מופיע באותיות קטנות ובהירות על הדלת, עד כדי כך שכמעט ולא מבחינים בו. וזאת למרות שעדה כרמי-מלמד, זוכת פרס ישראל, שברזומה שלה תכנון מבנים אייקוניים, ובראשם בית המשפט העליון, אותו תכננה יחד עם אחיה, האדריכל רם כרמי ז"ל - היא מותג, תו איכות. "זה לא במקרה שהמשרד נראה ככה", אומרת מיטל יפה, מנהלת המשרד, ושותפה בו לצד האדריכלים אורי לניר ועופר ארוסי, בהתייחס לעיצוב המיושן ולעובדה ששם המשרד אינו בולט. "אנחנו משמרים כאן את המורשת של עדה, של צניעות". 

לא רק במובן הזה משמרים במשרד את דרכה של המייסדת, שכיום, בגיל 87, כבר אינה פעילה במשרד ואפילו אינה מתגוררת בישראל, אלא בניו יורק, שם מתגוררים שלושת ילדיה. גם ההתייחסות לפרטים, ההתייחסות לאור, להיסטוריה, לסביבה, לדרך, הם חלק מהמורשת שלה הנשמרת בהקפדה במשרד הנושא את שמה. 

בית כנסת קהילת שלם ירושלים, אדריכלות והדמיה: עדה כרמי-מלמד

הריאיון עם שלושת שותפי המשרד -  נערך כשלושה חודשים לאחר הקרנת הסרט "עדה – אמי האדריכלית", שביימה והפיקה בתה, יעל מלמד,  ואשר הוצג בפסטיבל הקולנוע בירושלים. במהלך הסרט, פורסת כרמי-מלמד את תפיסותיה האדריכליות, במה שנוגע לתהליך התכנון האדריכלי ("הדרך הקצרה היא יעילה ופונקציונלית, אבל היא הרבה פחות מעניינת..."); לבנייני הזכוכית הכל כך פופולריים ("הפכנו להיות  שבויים שלהם") ולמפגש המשעמם שלהם עם השמיים והקרקע ("הקשר לקרקע ולשמיים הוא אחיד בכל נקודה"). 

אמירות זהות ניתן לשמוע משלושת השותפים לאורך הריאיון, כך שככל הנראה אין ספק לגבי שמירת המורשת. בכל מקרה, אם נחזור לעניין הצניעות, הרי שבמשרד הצנוע בקומה החמישית, שעיצובו לא חודש מאז שנות השמונים, מתוכננים בכל נקודת זמן עשרות פרוייקטים בעלי חשיבות לאומית: היב"ר - יחידת הבקרה האווירית הראשית, שתשלוט על השמיים של ישראל; טרמינל מעבר גבול אלנבי, המשמש את האוכלוסייה הפלסטינית, ועוד ועוד  - עבור משרד הבטחון, צה"ל, התעשייה האווירית, ורשות שדות התעופה. חלקם, מטבע הדברים, הם בחזית ההתמודדות אל מול המציאות הישראלית העכשווית המורכבת. 

"אנחנו מתכננים מבנים עם אופק של 50 שנה קדימה" 

תכנון היב"ר, יחידת הבקרה האווירית הראשית, עבור רשות שדות התעופה, הוא ללא ספק אחד הפרוייקטים היותר מעניינים שהמשרד עובד עליו בימים אלה. היב"ר תוקם בנתב"ג, בין טרמינל 3 לטרמינל 1, והקמתה צפויה להסתיים ב-2027. לניר, המוביל את הפרוייקט במשרד, מסביר שכיום יש שתי יחידות בקרה: אחת בצפון ואחת בדרום, שתיהן של חיל האוויר, ויושבים בהן גם אנשי רשות שדות התעופה. היב"ר החדשה תהיה מעל השתיים הקיימות.

מחלבת שטראוס, עדה כרמי מלמד אדריכלים

"זה פרוייקט מורכב ומעניין מבחינה ארכיטקטונית", אומר לניר, שאף נסע לצורך כך לגרמניה, לראות וללמוד מפרוייקטים דומים שם. "זה מבנה  עתיר מערכות של 18 אלף מ"ר. מרכז הבקרה הראשי ימוקם בחלל גדול ללא עמודים בשטח של כ-1,000מ"ר, ומלבדו ימוקמו גם משרדים, אודיטוריום, חדרי תדריכים, חדרים טכניים וכל הפונקציות של מרכז בקרה". 

הפרוייקט הנוסף שמתכנן המשרד עבור רשות שדות התעופה, הפעם בהובלת ארוסי, הוא תכנון טרמינל מעבר אלנבי. הטרמינל משמש את האוכלוסיה הפלסטינית המבקשת לעבור לירדן, ומשם לטוס הלאה. בשל יעודו של הטרמינל, שרק לפני כחודש בוצע בו פיגוע, נדרשת רגישות רבה בתכנונו.  

תכנון היב"ר, יחידת הבקרה האווירית הראשית, הוא ללא ספק אחד הפרוייקטים היותר מעניינים שהמשרד עובד עליו בימים אלה. היב"ר תוקם בנתב"ג, בין טרמינל 3 לטרמינל 1, והקמתה צפויה להסתיים ב-2027. "זה פרוייקט מורכב ומעניין מבחינה ארכיטקטונית", אומר לניר. "זה מבנה עתיר מערכות של 18 אלף מ"ר. מרכז הבקרה הראשי ימוקם בחלל גדול ללא עמודים בשטח של כ-1,000מ"ר, ומלבדו ימוקמו גם משרדים, אודיטוריום וחדרי תדריכים"

הפרוייקטים הללו מצטרפים לרבים אחרים בעלי חשיבות דומה, המצויים בתכנון המשרד, כמו התקש"ל - תכנון הקרייה למחקר גרעיני, על פני 80,000 מ"ר; ובח"א 27 – תכנון מחדש של שטח בסיס חיל האוויר לוד, שהתפנה. עוד פרוייקט "לאומי" שהמשרד מעורב בו, הוא מטווח 24 - שטח האש בין ראשון לציון לפלמחים, השייך בחלקו למשרד הבטחון (לאחר שמכר שליש ממנו לעיריית ראשל"צ), ומתוכנן עבור החטיבה הטכנולוגית של צה"ל. 

זה באשר להווה; ברזומה של המשרד, אפשר למנות מבנים כמו בית ברל (חלק מהמבנים במכללה); מבנה האוניברסיטה הפתוחה; מבנה הנהלת סודה סטרים; איזור תעשיה עדי נגב ליד רהט; מבנה ביה"ס לאור לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה, באוניברסיטת רייכמן; רובע לב העיר בתל אביב; ואלו כמובן רק חלק מהרשימה. 

בית ברל, אדריכלות וצילום: עדה כרמי-מלמד

ארוסי ולניר חברו לכרמי-מלמד פחות או יותר באותה תקופה, לפני כ-30 שנה, לאחר שעשו מסלול מקצועי דומה: הם התחילו את לימודיהם בסדנה לעיצוב ואדריכלות, והמשיכו למכון פראט בניו יורק – המוסד הנודע לעיצוב ואדריכלות. "השילוב של הסדנה ופראט", אומרים שניהם, "היה שילוב נכון. בארץ מלמדים פונקציונאליות, ובארה"ב לימדו אותנו לחשוב על הקונספט שרוצים להציג מבחינה אדריכלית". 

כמו המנטורית שלהם, כרמי-מלמד, גם הם רואים עצמם כמי שלא נסחפים עם הזרם, ולא מתכננים מבנים לכאן ולעכשיו, אלא להרבה שנים קדימה: "אנחנו מתכננים מבנים לא לפי קונספט עכשווי, לא בהתאם לטרנד המקומי, אלא עם אופק ל-50 שנה קדימה" , הם אומרים. 

אדריכל אורי לניר: "יש יותר מדי חללים שהם 'אופן ספייס' אחד גדול, ואין הפתעות. האדריכלות שלנו מאמינה בזה שאתה צריך לגלות את החלל לאט לאט, ולא הכל בבת אחת. המבנה צריך להפתיע אותך, ולא רואים את זה היום. מתכננים מבלי לחשוב איך נכון לחלק את החלל מבפנים"

מה שונה במשרד הזה, בהשוואה למשרדים אחרים? 
"ההתייחסות לפרטים, החשיבה על המקום עצמו", אומר לניר. "אנחנו עושים אדריכלות מורכבת. אנחנו עובדים בתהליך שמתייחס לדרך, הקצב, האור, החלל, המורשת, ההיסטוריה. אנו לומדים מההיסטוריה ומאמינים שאדריכלות צריכה להיות מושתתת על ההיסטוריה ועל העתיד. 

בית ברל, אדריכלות וצילום: עדה כרמי-מלמד

"למשל, כשתכננו שני מבנים בבית ברל, למדנו את כל ההיסטוריה של המוסד.  לאורך השנים הוקמו שם כמה מבנים אייקוניים מבחינה ארכיטקטונית, וההיסטוריה של המקום היתה בעצם אבן הדרך שהשפיעה על תחילת העבודה שלנו בפרוייקט". 

"מבחינתנו, הדרך היא מהותית למבנה", אומרת יפה, וארוסי מוסיף: "היא יכולה להיות קצרה ויכולה להיות ארוכה. אנו מעודדים את הדרך הארוכה". 

איך הייתם מגדירים את האדריכלות כיום? 
ארוסי: "האדריכלות הופכת להיות מאוד גרפית, אין הרגשה שיש התעסקות עם החלל, עם התוכן, אלא יותר בגימיקים. אתה מגיע לבניין, רואה אותו מבחוץ, וכבר אתה יודע מה יש בפנים. האדריכלות קצת הלכה לאיבוד". 

לניר: "יש יותר מדי חללים שהם 'אופן ספייס' אחד גדול, ואין הפתעות. האדריכלות שלנו מאמינה בזה שאתה צריך לגלות את החלל לאט לאט, ולא הכל בבת אחת. המבנה צריך להפתיע אותך, ולא רואים את זה היום. מתכננים מבלי לחשוב איך נכון לחלק את החלל מבפנים". 

"לתכנן מגדל משרדים זה לא יותר מ'קופי פייסט'"

בתכנון מגדל משרדים כשלעצמו, ולא כחלק מפרוייקט הוליסטי - לא ימצאו אותם. מבחינתם, תכנון מגדל משרדים הוא לא יותר מאשר 'קופי פייסט': "זה הדבר הכי קל לתכנן: קומת כניסה, קומה עליונה, וקומה טיפוסית. תכנון מגדל משרדים הוא כיום תכנון של המעליות והמעטפת", אומר לניר. 

פרויקט חצרים, הרחבת מפעל, עדה כרמי מלמד אדריכלים

"המשתנה צריך להיות בחזיתות, אבל החזיתות הן לרוב קיר מסך מזכוכית מלמטה עד למעלה ,שנראה אותו דבר בכל הבניינים, הזכוכית, כשהיא תוספת מקום עיקרי, מאוד משעממת. זה הופך להיות מעניין אם משלבים אותה עם חומר אחר. בכלל, לבנות כאן עם זכוכית, זה לא להבין שאתה בונה במזרח התיכון. זכוכית דורשת טיפול. גם לא רואים הבדל כיום בין האופן שבו מגיע המבנה לקרקע, לרחוב, לבין האופן שבו הוא מגיע לשמיים. מבנה לא מגיע אותו דבר למטה ולמעלה". 

למה הכוונה? 
"ניקח למשל את רובע לב העיר בין רחוב מאז"ה לבלפור (בתכנון המשרד – ה.מ). תכננו שם קומפלקס של מגדלי מגורים בגבהים שונים, וההחלטה היתה להכניס לבניינים הנמוכים כל מיני אלמנטים של הרחוב הקיים:  אלמנטים מהבאוהאוס, קרניזם שתופסים את הבניינים בכל מיני נקודות, ובכך לשייך את המבנה לרחוב. את המבנה הגבוה בפרוייקט דווקא הרחקנו מהרחוב, כדי שלא יפגע ברצף, ועל ידי אלמנטים אופקיים נתנו תחושה שהוא פחות גבוה ממה שהוא במציאות, פחות מתנשא (תרתי משמע)". 

פרוייקט אייקוני אחר הוא בית הליבה בכותל המערבי, שנחנך לפני שלוש שנים. זהו חלל המשתרע על פני כ-3,000 מ"ר, שכולל כיתות לימוד, מוזיאון, ומצפור הצופה לרחבת הכותל. "זה מבנה מאוד מעניין, שנוגע בתקופת בית ראשון ובית שני", הם מספרים. "עבדנו עם רשות העתיקות לצורך תכנון הבניין, והצלחנו לעשות מבנה שכל עמוד בו ממוקם במקום אחר"

אחד הפרוייקטים שהם היו מאוד שמחים לתכנן, הוא המבנה החדש של הספרייה הלאומית, שנחנך לפני כשנתיים. המשרד התחרה במכרז לתכנון הפרוייקט, אך לא זכה, והתכנון נמסר לידי משרד האדריכלים הבינלאומי, הרצוג ודה-מרון (Herzog & de Meuron), בשיתוף האדריכלים הישראלים אמיר ואסף מן. למרות שלא זכו, הם מפרגנים לתוצאה. 

פרוייקט אייקוני אחר, שאותו הם כן זכו לתכנן, הוא בית הליבה בכותל המערבי, שנחנך לפני שלוש שנים. זהו חלל המשתרע על פני כ-3,000 מ"ר, שכולל כיתות לימוד, מוזיאון, ומצפור הצופה לרחבת הכותל. "זה מבנה מאוד מעניין, שנוגע בתקופת בית ראשון ובית שני", הם מספרים. "עבדנו עם רשות העתיקות לצורך תכנון הבניין, והצלחנו לעשות מבנה שכל עמוד בו ממוקם במקום אחר. הקונספט היה ללכת דווקא על מבנה מודרניסטי שיושב על העתיקות של בית ראשון ובית שני". 

בעבר, הם נשכרו  לתכנן את מעון ראש הממשלה, בצמוד למתחם הסינמה סיטי בירושלים. הם מבהירים שמדובר לא רק במעון, אלא בקומפלקס שלם הכולל בין היתר את משרד ראש הממשלה. כך או כך, לאחר שהושקעו כבר עשרות מיליוני שקלים, הפרוייקט בוטל, שכן התברר שהרכבת הקלה עוברת בסמוך, מה שיקשה על האבטחה. 

בניגוד למשרדי אדריכלים אחרים, שהלכו וגדלו, משרד עדה כרמי-מלמד ממשיך לפעול במתכונת סולידית, של 15 אדריכלים בלבד. הם בחרו בכך, לאחר שהמשרד כבר הגיע להיקף של 25 אדריכלים, אך הגיעו למסקנה שהמתכונת המצומצמת מתאימה להם יותר. "האופי של המשרד הוא משפחתי", הם אומרים. "נצטרך להגדיל את הצוות, בגלל היקף העבודה, אך לא באופן קבוע, אלא במתכונת פרילאנס. הגענו למסקנה שבאופן הזה יש לנו יותר שליטה על התוצר".