למרות פסיקה של המחוזי: ועדת הערר קבעה שוב שמתחמי הדיפו לא יחויבו בהיטלי השבחה

ועדת הערר לתכנון ובנייה מחוז דרום, בראשות עו"ד עמית אופק, קבעה בשבוע שעבר שלא ישולם היטל השבחה על מתחמי הדיפו של הרכבת באשקלון, אף שפסק הדין של המחוזי קבע שתוכנית הבינוי מהווה אירוע מס.

הערר הוגש על שומת הוועדה המקומית אשקלון בעניין השבחת המקרקעין בעקבות אישורה של תוכנית בינוי ומימוש בהיתר שאושר באוקטובר 2018 לבניית מבנים שונים שנועדו למתחם תחזוקה (דיפו) עבור הרכבת (מבנה מוסך, מבנה חיבור לחברת החשמל, מבנה שער ושומר, מבנה מסילאים, מבנה תפעול, מאגר מי כיבוי ומבנה משאבות, רציף תת קרקעי לטיפול ומבנה לחשמל). היטל ההשבחה על פי שומת הוועדה המקומית עומד על סך של 2,479,000 שקל.

להחלטה המלאה של ועדת הערר

במרץ 2021 כבר קיבלה ועדת הערר את טענת רכבת ישראל כי תוכנית הבינוי לא מהווה אירוע מס, עם זאת בית המשפט המחוזי בבאר שבע הפך את החלטת ועדת הערר בהחלטה שנויה במחלוקת, לפיה תוכנית הבינוי היא אירוע מס, ואף העליון דחה את בקשת הערעור. בכל זאת הדיון חזר לוועדת הערר כדי לקבוע אם חל על המקרקעין הפטור על דרך ציבורית ובכלל זה מסילות ברזל, מבני דרך ומיתקני דרך.

לטענת רכבת ישראל, המקרקעין מסווגים בייעוד שטח למסילת ברזל והם מיועדים למטרה ציבורית בבעלות מדינת ישראל. על כן, יש לראות במקרקעין כ"דרך ציבורית" בהתאם לסעיף הפטור. כמו כן טענה כי מבני הדיפו מהווים מבני דרך או מתקני דרך ומכאן מתאימים להגדרת דרך וכי המונח מסילת דרך כולל תחנות, משרדים, בתי מלאכה, סדנאות, מכונות וציוד קבועים ושאר מתקנים שהוקמו לצורך מסילה או בקשר אליה.

מנגד טענה הוועדה המקומית אשקלון כי הפטור לא חל במקרה זה. הפטור חל על דרך ציבורית או לתחנה לאיסוף והורדת נוסעים בלבד. ואילו במקרה זה אין מדובר בתוואי המסילה או בתחנת רכבת, אלא במוסכים, משרדים ואזורים תפעוליים לטובת הרכבת. עוד הדגישו את הגדרת מבני דרך לצורך ארנונה, על פי החלטה קודמת של העליון, שלפיה מבנה התחנה ומנהרת הולכי רגל אינם מבני דרך לעומת מסילת הברזל, השטחים הצמודים והרציפים. רכבת ישראל הדגישה כי עיריית אשקלון היא היחידה שגבתה היטל השבחה על מבני דיפו.

ועדת הערר: הפרשנות של העירייה מאיינת את תוכן הפטור

ועדת הערר קבעה שפסקי הדין הקודמים אינם רלוונטיים להיטלי ההשבחה משום שהמונח "דרך ציבורית" הוא מונח המופיע רק בסעיף הפטור ואינו משמש בהקשרים אחרים בחוק התכנון והבנייה. ועדת הערר הציגה את התנאים לפטור וקבעה שהמקרקעין עומדים בכולם: קיימת השבחה במקרקעין: הבעלות במקרקעין היא של המדינה או הרשות המקומית; המקרקעין מיועדים לשמש כדרך; המקרקעין אינם מיועדים לצרכים מסחריים.

הנושא שבמחלוקת היה אם המבנים הם מתקני דרך. על כך קבעה ועדת הערר כי המבנים מחויבים לצורך תפעול הרכבת והם מצויים בייעוד "שטח למסילת ברזל" על פי התוכנית, כך שמדובר בייעוד קרקע המאפשר שימוש בלעדי עבור הרכבת ולא עבור שימושים אחרים. עוד ציינה שהפרשנות של העירייה מאיינת את תוכן הפטור והופכת אותו לאות מתה שקשה מאוד לאתר מקרים בהם הפטור יהיה רלוונטי.

לגבי תוכנית הבינוי, נושא פסק הדין של המחוזי, קבעה ועדת הערר שאם ייעשה שינוי בתוכנית ייבחן השינוי כאירוע מס בפני עצמו. ועדת הערר סייגה לגבי מקרים שבהם לא בהכרח יחול הפטור, משרדים שהרכבת יכולה להשכיר לגורמים אחרים ולכן אינם לשימושה הבלעדי, שטחי דיפו של אוטובוסים - שנמצאים בבעלות פרטית ולא בהכרח לשימוש בלעדי של חברת האוטובוסים, שימושים מסחריים בדיפו לרכבת וכל שימוש שאינו נדרש ישירות להפעלת הרכבת. 

את רכבת ישראל ייצגו עו"ד אילן רובינשטיין ועו"ד חנן שועי. את הוועדה המקומית ייצגו עו"ד רועי רוזן ועו"ד שוקי חן.