"לראות שוב ילדים רצים מסביב, אופניים, שגרה של קיבוץ. זה מראה את הכוחות שיש בנו עדיין"

ב-29 באוגוסט, יומיים בלבד לפני פתיחתה של שנת הלימודים, עברו עילם מאור, רעייתו ושני ילדיו, מהמלון בים המלח שבו התגוררו מאז ה-7 באוקטובר, ל"קיבוץ בארי הזמני" - שכונת הקרווילות שהוקמה עבור מפוני קיבוץ בארי בצמוד לקיבוץ חצרים שבנגב. "הרבה מעברים זה אף פעם לא פשוט, בטח לילדים, אבל השינוי שמורגש מאוד גדול. פתאום יש בתי ספר, חוגים, שגרה, דברים שהיה לנו קשה למצוא במלון", מספר מאור.

בנייתו של הבית החדש של קיבוץ בארי החלה בחודש פברואר האחרון, והיא צפויה לכלול 250 דירות. הקיבוץ הזמני מוקם בחלקו המערבי של קיבוץ חצרים שבמועצה האזורית בני שמעון, ושני הקיבוצים יקיימו מודל ראשון מסוגו בישראל של "קהילת שכנות בארי-חצרים", עד שיוכלו תושבי בארי לשוב לביתם.

"עכשיו בגלל פתיחת שנת הלימודים הייתה קדימות בעיקר למשפחות, כ-90 משפחות כבר עברו לחצרים, בעיקר בחודש ספטמבר", מתאר מאור. "במהלך אוקטובר נגיע כבר ליותר. יהיו פה בסוף בסך הכל 288 בתי אב, וגם מדריכים ועוד קצת צעירים ואנשי צוות חינוכי". 

"גני הילדים נפתחו ממש בראשון לספטמבר כשעוד בונים אותם. יש פה המון החלטות שמתקבלות תוך כדי תנועה. המזכירות וההנהלה נמצאות בבתים פרטיים, בהם משתמשים גם כמרפאה, הנהלת חשבונות. אנחנו רודפים אחרי הדברים, כל הזמן שוברים את הראש איך מייצרים מציאות של ללכת קדימה".

משפחות עם ילדים כאמור קיבלו קדימות: "התקבלה בבארי החלטה שרוצים לאפשר את פתיחת שנת הלימודים, ולכן עשינו בינינו התאמות ואנשים נתנו את הבתים שיועדו להם אחד לשני, גם אנשים מבוגרים. אנחנו 'רודפים' אחרי אתר הבנייה, ועוברים תוך כדי שהשכונה ממשיכה להיבנות. ממש הסתערנו עליו עם הילדים. הבית קיבל ניקיון מהיר, קפצנו פנימה, ולמחרת התחילה שנת הלימודים. התיקונים מתבצעים תוך כדי שהמשפחות בפנים. עכשיו מצטרפים גם בני הגיל השלישי ועוד חברים".

איפה הילדים מתחנכים?
"גני הילדים נפתחו ממש בראשון לספטמבר כשעוד בונים אותם. לגבי מה שנקרא אצלנו "הזובונים" - הפעילות שאחרי בית ספר, המבנים עוד לא מוכנים. יש פה המון החלטות שמתקבלות תוך כדי תנועה. המזכירות וההנהלה נמצאות בבתים פרטיים, בהם משתמשים גם כמרפאה, הנהלת חשבונות. אנחנו רודפים אחרי הדברים, כל הזמן שוברים את הראש איך מייצרים מציאות של ללכת קדימה".

אתר המגורים הזמני שהוקם בצמוד לקיבוץ חצרים (קיבוץ חצרים)

לכמה זמן עברתם?|
"עד שבארי תשוקם, שנתיים, שלוש ארבע. תלוי כמה מהר זה ייקח, וזה ייקח זמן, אין לי אשליות".

"אנחנו רק מתחילים לשתול פה דשאים"

מיקומו של הקיבוץ הזמני נבחר גם בשל סמיכותו היחסית לקיבוץ המקורי, אך עדיין עם טווח ביטחון מהרצועה עצמה. "מדובר בכ-40-50 דקות נסיעה, אנשים הולכים לעבוד בבארי במהלך היום, בעיקר במפעל הדפוס של הקיבוץ, חקלאות ועוד דברים. אנחנו מייצרים פה מציאות, מגורים זמניים, אבל נותנים מקום לחיי קהילה, תרבות, שגרה. זה להתחזק ולהתחסן, קהילת בארי בונה עצמה מחדש ותוך כדי היא בונה את הווייב הקבוע שלה".

האם אתם מרגישים בבית?
"זה תהליך, אנחנו רק מתחילים לשתול פה דשאים, לא כל הקבוצה הגיעה, לא הגיע חדר האוכל, גן המשחקים. אבל אנחנו מרגישים שנצליח לייצר לנו פה בית, נייצר עצמאות לעצמנו, התרבות שלנו המוכרת, המקום שלנו. יש פה המון אנשים טובים, גם מתנדבים מכל רחבי הארץ, באים ושואלים במה אפשר לעזור, זה קורה כל הזמן. המובילים שלנו מתנדבים. מיצרים מציאות כל יום של בנייה ושיקום. זה הרבה עשייה".

"בארי היא סמל לשמירה על חיי הקהילה מהרגע הראשון. פתחנו את התעשייה והדפוס שלנו תוך שבוע מהשביעי באוקטובר, את החקלאות, ארגנו מיד גני ילדים בים המלח, חדר האוכל נפתח מהר מאוד, הקיבוץ מכסח את הדשא, מתנהל, עושים פה אירועי תרבות, מרפאות שפתוחות - אחת בבארי, אחת בים המלח ואחת פה, גני ילדים שפעילים. הרבה דברים קורים במקביל".

עד כמה זה הקל עליכם שעברתם לקיבוץ אחר, בניגוד לקיבוצים אחרים שעברו למשל לעיר או למושב?
"זה היה קריטי, וזה היה התנאי להחלטת הקיבוץ לעבור, שהולכים לקיבוץ שהיסטורית עלה איתנו באותו יום על הקרקע, זהה לנו כמעט בגודל, גם בהתנהלות השיתופית אנחנו מאוד דומים, מהאחרונים בארץ. זה קיבוץ מבוסס כלכלית כמונו, עם הרבה עוצמות, כמונו הוא בנגב. הוא נכון מאוד לשתף אותנו וזה מייצר הרבה דמיון ויכולת להבין אחד את השני, לייצר חיים נפרדים עם התמזגות בנקודות מסוימות, יחד בשכנות".

האם נשמרים חיי הקהילה?
"מאוד, אני חושב שבארי היא סמל לזה מהרגע הראשון. פתחנו את התעשייה והדפוס שלנו תוך שבוע מהשביעי באוקטובר, את החקלאות, ארגנו מיד גני ילדים בים המלח, חדר האוכל נפתח מהר מאוד, הקיבוץ מכסח את הדשא, מתנהל, עושים פה אירועי תרבות, מרפאות שפתוחות - אחת בבארי, אחת בים המלח ואחת פה, גני ילדים שפעילים. הרבה דברים קורים במקביל".

מסר שאתם רוצים להעביר?
"אנחנו מייצרים פה תהליך שהוא מאוד נחוץ, מעבר מאיזו תחושה של שיממון לתחושת עשייה ובנייה, תקווה לטוב. אנחנו מאמינים שיש לנו את היכולת לייצר לעצמנו את הקהילה שלנו, בתהליך שהולך עוד להתקדם ובתקווה לחזור למקום שלנו המוכר והידוע. יש כאן המון אופטימיות ותקווה לטוב, את הלבד והקושי הגדול של 7 באוקטובר מחליפים המון אנשים שרוצים לסייע ולתמוך, בראשם קהילת חצרים, וזה מייצר המון אופטימיות ומראה את הכוחות שיש בנו עדיין עם כל האנשים החסרים והחטופים שאנחנו מחכים להם, את היכולת של הקהילה שלנו להיות נחושה ובעלת יכולת לקום ולהצמיח את עצמה בתוך זה ולצד זה.

"פתאום יש בתי ספר, חוגים, שגרה". עילם מאור (צילום פרטי)

"זה מייצר תחושה מאוד טובה לדעתי, רואים שוב ילדים רצים מסביב, אופניים, שגרה של קיבוץ. עם כל הקושי והאתר בניה מסביב יש הרבה חיוביות וחיוכים. המון אנשים מהקהילה מחכים מאוד לעבור לפה, ככל שהבתים מוכנים אנשים מאוד דוחקים למעבר שלהם, למרות הקשיים והליקויים בבתים, חלקם נשארים בבארי והגמישות של בארי לאפשר את זה לצד אנשים שנמצאים במקומות אחרים, מייצרת עוצמה".

האם המדינה עושה מספיק עבורכם?
"אני לא פוליטיקאי, אבל כשמסתכלים ממבט גדול על האירוע שקרה לנו, שהוא נורא והוא מחדל של מדינה, אבל לאחר מכן יש יכולת לבוא ולתמוך, בהשקעות גדולות מאוד, ושנה לאחר האירוע להקים כבר תשתית למקום זמני טוב ומוצלח, אז זה מאוד מרשים, וכן, המדינה שם. אבל צריך להגיד גם שחלק מרכזי מאוד מהמעטפת ודברים שמעבר תלויים הרבה במתנדבים וגורמים שבאים לסייע.

"אז זה שילוב של המדינה שנמצאת שם ברמת התשתית והמשאבים אבל יש הרבה דברים שמייצרים מציאות מחבקת ועוטפת, וזה שילוב שיהיה כנראה תמיד וזה מחמם את הלב שיש המון גורמים אזרחיים שרוצים לתת ככל האפשר, ולא מסתפקים במה שהמדינה תיתן וזהו. יש הרבה מתנדבים שעוזרים לנו שיהיה נעים וביתי ותומכים בנו וזה מחמם את הלב ומקסים, וגם המדינה כאמור משקיעה פה המון משאבים".