"זה היה מושב עם חיי קהילה חזקים, עכשיו מבחינת הבן הגדול שלי הסיפור נגמר, לא חוזרים"

לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר שבה איבדה 21 מחבריה, מצאה עצמה קהילת נתיב העשרה - מושב צמוד גדר הגובל ברצועת עזה מצפון – מפוצלת. תחילה לשניים – בין מלונות בתל אביב ובמעלה החמישה שבהרי ירושלים, ולפני כחצי שנה פוצלה פעם נוספת לשלוש, בין שלוש אפשרויות מגורים זמניים שהציעה מנהלת תקומה: באשקלון, תל אביב וגן יבנה.

"מדובר במושב צמוד גדר וחריג לעומת היישובים האחרים שעדיין לא יכולים לחזור - שכולם קיבוצים", מסביר האדריכל ישי בידר, חבר נתיב העשרה המתגורר כיום עם משפחתו בתל אביב. "ביחס אליהם האפשרות להתארגן במוקד אחד היתה פחותה, כי יש הרבה צרכים של אנשים פרטיים, עסקים פרטיים של חקלאים חזקים שצריכים להישאר בסביבת היישוב. חלקם ביישוב עצמו".

החיים הזמניים שלנו - פרויקט מיוחד במלאת שנה לשבת השחורה:
שנה אחרי: חברי כפר עזה חוזרים לנגב המערבי, אך עשרות משפחות עדיין לא מסוגלות
"אחרי כמעט שנה בחדר של 12 מ"ר, לאנשים מתחיל לחזור הצבע לפנים"

באשקלון, שם מתגוררים מרבית התושבים, הוקצה למפונים בניין חדש ברחוב ההסתדרות ולאוכלוסייה המבגרת יותר הוצעו שני בניינים חדשים ברחוב יפה נוף שבקרבת המרינה. בתל אביב שוכנו כ-20 משפחות במגדלי גינדי TLV בדירות 3 ו-4 חדרים, אשר במקור יועדו להשכרה ארוכת טווח. מתחם נוסף בגן יבנה מאכלס כ-20 משפחות גם הוא.

ישי בידר (ירון ביידר)

בידר, אשתו ושלושת ילדיהם (בגילי 9,15 ו-17) פונו גם הם למלון ובחודש אפריל עברו אל מגדלי גינדי, לדירה שיועדה במקור לסטודנטים מארצות הברית. "לי נוח בתל אביב", הוא משיב כשנשאל עד כמה הוא מרגיש בבית בעיר הגדולה. "מבחינתי זו שאלה גדולה איך ובאילו תנאים לחזור לנתיב העשרה. זו שאלה שנשארת איתי מה-7 באוקטובר".

עד כמה שגרת החיים הנוכחית שלכם שונה מזו שהייתה בנתיב העשרה?
"ברור שהיא שונה. מי שנפגע הם בעיקר הילדים הצעירים, לי ולזוגתי טוב בעיר אך אין ספק שזה לא לאורך זמן. השאיפה היא לחזור לסביבה הטבעית שלנו, גם לעבודה וגם לחיים באזור, שהוא מהמם כשהוא לא גיהינום, אבל זו שאלה. עדיין יש חוסר ודאות. לא ברור עד הסוף מה יהיה שם. זה לא שאנחנו סובלים בתל אביב. יש כאן אפשרויות אחרות שאין במושב".

אתגר יוצא דופן חווה משפחת בידר בכל הקשור להמשך שילובם של ילדי המשפחה במסגרות החינוך של המועצה הממוקמת בדרום. בשנה שעברה למדו הילדים במסגרות חינוכיות בתל אביב, והשנה חזרו ללמוד יחד עם חבריהם. הילדים נוסעים כל בוקר ליד מרדכי בהסעות. הם יוצאים ברבע לשבע בבוקר מהבית. לתיכוניסט קשה להתעורר בשעות כאלה".

"אנחנו חיים בחוסר ודאות" 

מלבד האתגרים המובנים בסיטואציה כה מורכבת, נאלצת המשפחה להתמודד עם קושי נוסף, של חוסר ודאות לגבי משך הזמן שבו תוסיף להתגורר בדירה. לדבריו, "לא ברור עד הסוף עד מתי נוכל לשהות בדירות האלה. על פי מה שידוע לנו כעת, מועד הפינוי הוא 27 באוקטובר, שזה אבסורד כי לאנשים אין באמת חלופה אם הם לא מסוגלים לחזור למושב.

"אני מרגיש שיש טקטיקה של תקומה שאנשים יעברו למסלול מגורים עצמאי (מסלול המוצע למשפחות מפונות שאינן מעוניינות בפתרונות שמציעה המדינה, דנ"ק) בגלל חוסר ודאות, וזה קורה בפועל. חלקם עוזבים את המתווים ושוכרים דירות באופן עצמאי. מועד הפינוי הנוכחי הוא 27 באוקטובר ואני ממש לא יודע אם הוא ישתנה, כך שאנחנו חיים בחוסר ודאות".

ממנהלת תקומה נמסר בתגובה: "ממשלת ישראל אישרה את הארכת השהות לכל המפונים שיש מניעה ביטחונית לחזרתם בצפון ובדרום עד סוף השנה. בהתאם לכך האריכה מנהלת תקומה את השהות לישובים: נתיב העשרה, סופה וניר יצחק שיש מניעה ביטחונית לחזרתם עד סוף שנת 2024 ומאפשרת להם חודש נוסף להתארגנות בפתרונות המגורים הזמניים שקידמה המנהלת. לפיכך הטענה המועלית אינה משקפת את המציאות. מנהלת תקומה פועלת ללא לאות לתמוך במפונים ולסייע להם במעבר חזרה לבתיהם".

"לחזור למושב? צריך לקרות משהו גדול בקנה מידה היסטורי" 

בידר, אדריכל במקצועו, הוא שותף במשרד האדריכלים "זרתא סטודיו" שעד ל-7.10 פעל בניר עם, כאשר גם שאר השותפים: אביבה פרידמן, אביטל לוין ורואי פרידמן, התגוררו גם הם בסביבת העוטף.

כיום לדבריו עובדת החברה ממשרד ששכרה בצומת קסטינה. "בשביל זה יש לי אופנוע - אחרת לא הייתי שורד את זה, אני כרגע הכי צפוני. המשרד עובד ונפתחו כיוונים חדשים. העוטף עדיין קפוא ולא ברור. יש לנו רגל חזקה במגורים בשכונות הרחבה בצמודי קרקע של קיבוצים, הרבה מהם היו בנגב המערבי והרבה פרויקטים נעצרו. בקיבוצים שנחרבו הכרנו את האוכלוסיות והיינו בתקופה מאוד משוגעת".

איך מתנהלת כיום הפעילות החקלאית במושב?
"תלוי איפה השטחים החקלאיים שלך ממוקמים. יש אזור שלם שבו החקלאות הושמדה, באזורים הדרומיים, כי אסור היה להגיע לשם. לאבי ולאחי למשל היה לול עופות שאליו לא ניתן היה להגיע. אתה יכול לדמיין אחרי חודשיים מה אתה מוצא שם. מצד שני באזור הצפוני החקלאים כן הצליחו להגיע, ושם חקלאים חזקים כן הצליחו לשקם את רוב הפעילות שנפגעה. יש גם כאלו שהתייאשו. כל אחד זה סיפור בפני עצמו".

כשהמושב מחולק לשלושה אתרים נפרדים, איך נשמרים חיי הקהילה?
"יש איזה פאב של המושב שמנסים להפעיל, אבל זה קורה מעט מאוד. זה היה מושב עם חיי קהילה חזקים, ועכשיו אתה מרגיש את החוסר של זה. מנסים להחזיר את זה אבל יש שבר גדול".

למה אתה הכי מתגעגע במושב?
"לחברים שלי שנרצחו. חבר מאוד טוב שלי נרצח, עמית וקס שהיה חבר טוב וכמו אח שמגיל שנה אנחנו מכירים, ואחיו יגאל וקס. ויש עוד הרבה". 

תחזור למושב?
"עדיין אין תשובה מובהקת, עדיין יש חוסר ודאות. זה להבין פעם ראשונה לעומק מה זה בלבול. מבחינתי, על מנת לחזור, אני צריך משהו גדול בקנה מידה היסטורי שיקרה שיביא לשינוי סטטוס-קוו מול הצד השני. להחזיר את הילדים שלי לדבר הזה ידרוש שינוי גיאופוליטי.

ומה המשפחה חושבת?
"הילד הגדול מבחינתו זה נגמר, לא חוזרים, הוא גם סוחב טראומה קודמת של סביבה כזו. והילדים האחרים מתגעגעים לחברים, לקהילה".